גליה: "צריך להבין שהנשמה יודעת הכל, אין לה מגבלות של כלום, במיוחד הנשמה שלי  שכל הגוף שהיא בתוכו קרוע לגזרים, אז יש לה הרבה מקומות מאיפה להציץ החוצה ולראות, כל הקרעים האלה הם כמו חלונות שהנשמה רואה דרכם ולאדם נורמלי יש שני

חלונות  -  העיניים שלו! אבל אמא, לי יש הרבה חלונות, זה אולי גם קצת מצחיק, אבל זה נורא עצוב שהכל קרוע ככה!"

אמא: "את יכולה להגיד לי עוד על התקשורת?"

גליה: "אמא את משמשת לי כלי מעביר של התקשורת הזו ואני מעבירה באמצעותך את המסרים  שעלי להעביר משמים!"

אמא: "התקשור מעייף אותך , את הגוף? את הנשמה?"

גליה: "אמא הנשמה לא מתעייפת בכלל אף פעם, אבל הגוף הוא גשמי ומאוד מתעייף, אז הנשמה שנמצאת בו, לא נוח לה כשהוא עייף והיא גם צריכה להשמע לו ולהפסיק על מנת שינוח!"

אמא: "זה בסדר שאני מתקשרת אתך מתוך שינה לפעמים? "

גליה: "אמא זה טוב לי  ואם זה לא טוב, אני אומרת לך! אמא את האושר של חיי! והתקשור הזה בינינו גורם לי תענוגות עצומים, כי הנה אנחנו יכולות לדבר אפילו לא בפה! השם ריחם על שתינו ואיפשר לנו לדבר המון! כמה שאנחנו רוצות! אז מה אם אנחנו מדברות בצורה שונה מהמקובל בעולמנו הזה עם בני אדם? העיקר הוא אמא יקרה שלי, שאנחנו יכולות לדבר ולא חשוב איך!"

אמא: "גם  אני חושבת כמוך ואני מאוד נהנית  ומבינה שאת מאוד נהנית לתקשר!"

גליה: "אמא זה תענוג עילאי עבורי  גליה שלך!"

אמא: "גליה תגידי, את כותבת לי בשפה כזו כי את משתמשת באוצר המילים שלי או את כותבת לי במילים כאלה כי כך אומרים לך משמים לכתוב, כדי שזה יתאים לכל רובדי הציבור?"

גליה: "אמא, אני מתקשרת אתך במילים שלך שיש לך במחסן המוחי שלך! כי לנשמה אין מילים ממש כמו לבני אדם, אבל היא מתקשרת באמצעות המילים שלך והמילים שלך מתאימות לכלל ומובנות לרוב!"

גליה: "צריך להבין שהנשמה יודעת הכל, אין לה מגבלות של כלום, במיוחד הנשמה שלי  שכל הגוף שהיא בתוכו קרוע לגזרים, אז יש לה הרבה מקומות מאיפה להציץ החוצה ולראות, כל הקרעים האלה הם כמו חלונות שהנשמה רואה דרכם ולאדם נורמלי יש שני

חלונות  -  העיניים שלו! אבל אמא, לי יש הרבה חלונות, זה אולי גם קצת מצחיק, אבל זה נורא עצוב שהכל קרוע ככה!"

אמא: "אפשר  לתקשר אתך עוד?"

גליה: "אמא אני מאושרת מכל אות ואות שאני כותבת לך. לו יכולת  לראות את האותיות מבחינה רוחנית, היית רואה שכל אות שאני כותבת לך, מקושטת כולה במלמלות  ומתנפנפת  לה  ומתעופפת לעברך , כולה זוהר ואור יקרות! לכל אות יש כנפיים זעירות המטיסות אותה למטרתה, וזו הנאה גדולה מאוד לראות את האותיות כיצד הן עפות אלייך!"