גליה: "אמא, לתקשר עם הילדים האלה  זה ממש חסד גדול! כי יש להם צורך גדול להביע את המחשבה שלהם וקשה להם להיות סגורים בתוך עצמם כל הזמן!"

 

 

אמא: "התקשור אתך זו נבואה?"

גליה: "התקשור אתי ועם פגועי המוח זו מעין נבואה אבל לא ממש נבואה.  אלה דברים הנאמרים ע"י השמים והעם צריך לקבלם ברצינות רבה, כי אלה דברי אלוקים חיים!"

אמא: "מותר לי לשאול אותך הכל?"

גליה: "כן! אבל לא מותר לי לענות הכל!"

אמא: "גליה איך אני אצליח ללמוד לתקשר אתך, אני מנסה ולא מצליחה?"

גליה: "סבלנות! אין לך מספיק!"

אמא: "את יודעת לקרוא?"

גליה: "כן ולא! לא כמו אדם רגיל כי אני פגועת מוח, אבל הנשמה שלמה ויודעת הכל!"

אמא: "איזה פרשות שבוע הקראתי לך כבר?"

גליה: "להפסיק לבחון אותי! זה לא המבחן! אני עוברת דרך המתקשרת ומה שסיפרתי על אבא והמשפחה, זו האמת שאת יודעת בלב."

אמא: "אני מדברת אתך עם המוח שלך או עם הנשמה?"

גליה: "את תמיד מדברת עם הנשמה שלי!"

אמא: "מה הבעיה הרפואית שלך?"

גליה: "מכת שמים, זה הכל!"

אמא: "למה כשאני מנשקת אותך, נראה שאין לך סבלנות? את לא אוהבת נשיקות?"

גליה: "אני אוהבת מאוד אבל קשה לי להגיב."

אמא: "האם לא לנשק אותך יותר?"

גליה: "אמא, כל נשיקה שלך מצילה אותי! האהבה שלך נותנת לי כוח להמשיך! אמא, אני מרגישה שאני שוב בעולם של החיים! לתקשר  אתך זה עושה לי  קשר עם העולם הזה!"

אמא: "אם יתקשרו אתך  בלוח אותיות באנגלית, האם תוכלי לכתוב באנגלית?"

גליה: "אני יודעת לכתוב בכל שפה שהמתקשר יודע! בעולם הבא יש רק שפה אחת!"

אמא: "למה אני לא מצליחה לתקשר אתך?"

גליה: "אמא את צריכה רק לדעת שאני מאוד רוצה לתקשר כי כך נתקרב, אבל את צריכה סבלנות ושאלות לעניין!"

                               

גליה: "אמא תגידי לאבא שסבא..."

אמא: "איך קוראים לו?" (הסבא נפטר לפני שנים).

גליה ,דרך מתקשרת: "מנחם." (זה נכון!).

                          

גליה: "אני תמיד  שמחה לדבר אתך  כי אני אוהבת וחייבת, זה דבר שאני חייבת לעשות, וזה  משחרר אותי וגם קושר אותי אתך וגם עם העולם הזה."

אמא: "את מתקשרת עם נשמות של חיים או גם של מתים?"

גליה: "של חיים, מקבלת מסרים מהשם בקשר לנשמות בעולם הבא. אין לי קשר עם נשמות שעזבו את עולם השקר הזה."

אמא: "איך זה שאת ישנה וכותבת?"

גליה: "זה לא קשור, כי הפנים של כולנו לא ישן והחוץ קשור למתקשר. אמא את כותבת עם הנשמה שלי, נשמה אף פעם לא ישנה."

אמא: "באיזה צורה החוץ קשור למתקשר?"

גליה: "האנרגיה של המתקשר והידע מפעילים  את הגוף שלנו!"

אמא: "איזה אדם צריך להיות המתקשר כדי שיוכל  לתקשר?"

גליה: "אדם עם אמונה, אבל לא כל מאמין מצליח. השם בוחר לפי הצורך!"

אמא: "אפשר לתקשר עם כל ילד מוגבל כמוך,  אוטיסט ופגוע מוח?"

גליה: "כן!"

אמא: "אז המשפחות שלהם פשוט לא מנצלות את האפשרות הזו?"

גליה: "נכון!"

אמא: "כל הילדים  פגועי המוח מבינים ופשוט נראים כלא מבינים?"

גליה: "כן!"

אמא: "זה מדהים! ממש מדהים!"

גליה: "מה מדהים אמא? הנשמה שלנו כמו הנשמה שלך, רק אנחנו בגוף מגביל. אבל האמת היא שמוח בריא מגביל יותר!"

אמא: "אז יש לך זכות שאת מתקשרת כך, נכון גליה?"

גליה: "יש לי תיקון!"

אמא: "את חייבת למסור את המסר על ידי התקשור או שאת יכולה לא להסכים למסור את המסר?"

גליה: "חייבת! אין לי זכות בחירה בזה!"

אמא: "מה לעשות על מנת לתקשר אתך יותר טוב?"

גליה: "סבלנות ולדעת שאני מאוד רוצה לכתוב אתך!"

אמא: "גם אני מאוד רוצה לכתוב אתך גליה!"

גליה: "אמא, אני כל כך שמחה שאת מתקדמת לכיוון האמת! בראבו!"

אמא: "מה יותר טוב לתקשור, לוח קטן או גדול?"

גליה: "לי לא משנה!"

אמא: "יש לך דעה משלך?"

גליה: "כן אבל מעט, זה תלוי בשמים!"

אמא: "זה שאת מתקשרת אתי האם זה גורם לך איזה שהוא קושי רגשי  או נפשי?"

גליה: "לא!"

אמא: "איך אפשר לשמח אותך?"

גליה: "ללמד אותי תורה."  

אמא: "המלאך מלמד את התינוק בבטן את כל התורה, אז מה את צריכה ללמוד תורה, את כבר יודעת?"

גליה: "אני בן אדם כמוך, הגוף צריך חסד! אמא לעזור להקים ישיבה  גם לבנות!"

אמא: "ישיבה שלומדים תורה בתקשור?"

גליה: "כן."

אמא: "לא שמעתי שיש ישיבה של בנות!"

גליה: "תקראי לזה מה שאת רוצה, מקום שגם הילדות לומדות תורה."

אמא: "איך את מצליחה לכתוב על לוח האותיות בלי להסתכל על האותיות ואת אפילו כותבת מתוך שינה?"

גליה: "מהמתקשרת אני מרגישה את האותיות!"

אמא: "אבל את לא מסתכל על האותיות?"

גליה: "לא דרך העינים! אני מרגישה אותם!"

אמא: "את כאילו מרגישה אותם בדמיון?"

גליה: "לא תביני אמא!"

אמא: "איך אני יכולה להגיע לתקשור עמוק כמו שהמתקשרת עושה אתך?"

גליה: "הרבה תשובה והרבה עבודה עצמית ולתקשר עם ילדים."

אמא: "למה את מכה את הצואר שלך, יש לך שם פצע!"

גליה: "יש לי פצע כי אני לא שולטת בתנועות שלי כל כך!  אני רוצה להגיד לך אמא, שאני כל כך נהנית שאת למדת את התקשור הזה!"

אמא: "למה היום את דוחפת חזק את  היד?"

גליה: "כי אני מאוד שמחה לכתוב אתך, להגיד לך שאני אוהבת אותך! להגיד לך שאת הולכת בדרך הנכונה אמא ולא לפחוד משום דבר!"

אמא: "האם לתקשר עם ילדים אחרים (ברשות הוריהם כמובן) זה חסד?"

גליה: "אמא, לתקשר עם הילדים האלה  זה ממש חסד גדול! כי יש להם צורך גדול להביע את המחשבה שלהם וקשה להם להיות סגורים בתוך עצמם כל הזמן!"

אמא: "אם את מאוד תרצי לתקשר אתי,  איך אני אוכל לדעת? יש לך איזה סימן?"

גליה: "אם ארצה  לתקשר אתך,  את תרגישי את זה!"

אמא: "איך זה שכל הילדים המתקשרים אומרים דברים דומים? האם הם מקבלים אינפורמציה מאותו מקור?"

גליה: "אמא כל הילדים אומרים אותו דבר, כי הם מקבלים את כל הידע שלהם משמים! כי כך השם אומר להם להגיד!"

אמא: "את אוהבת לתקשר? מה זה נותן לך?"

גליה: "אמא, אני מאוד אוהבת לתקשר כי זה נותן לי הרגשה של שייכות לעולם הזה!"

אמא: "למה את דוחפת ומושכת את היד, את לא רוצה לכתוב היום?"

גליה: "אמא אני רוצה לכתוב אתך אבל אין לי שליטה כל כך טובה בגוף שלי! אמא אני אוהבת לכתוב אתך! אני רוצה להגיד לך שאת אמא נהדרת, כי את דואגת לי ובאה לבקר אותי ולא שוכחת אותי וזה עושה לי טוב!"

אמא: "תגידי גליה, האם אני יכולה להבין מה שאת רוצה להגיד לי בלי התקשור הזה דרך לוח האותיות? את יכולה להעביר לי מסרים ישר לראש? למחשבה? שמעתי שילד אחד מתקשר כך עם אבא שלו, האבא בארצות הברית והילד בארץ?"

גליה: "אמא את יכולה אבל זה יותר מסובך לך, כי את לא תהיי בטוחה שזה מה שאני אומרת, אבל בהזזת האצבע שלי את בטוחה שאני כותבת!"

אמא: "למה את דופקת כל כך חזק באצבע על הלוח?"

גליה: "אמא, אני מאוד שמחה לכתוב אתך וזה ממש מרגש אותי בכל פעם מחדש! אמא את עושה לי נחת! אני נהנית לכתוב אתך אפילו שאני ישנה, נהדר להרגיש את השמחה שלך כשאת כותבת אתי!"  

אמא: "גליה, מאז שאני מתקשרת אתך אני ממש בן אדם חדש.  אני יותר שמחה, יותר רגועה, יותר מאושרת.  מה לך זה עשה, כל התקשור הזה?"

גליה: "אמא, אני שוב מרגישה שאני חיה מחדש בעולם הזה בזכות התקשור הזה! קודם הרגשתי כמו בן אדם מת! ועכשיו אני  שוב בחיים  וזו הרגשה נהדרת לחיות שוב!"

אמא: "גליה את רוצה לכתוב?"

גליה: "אמא, אני תמיד רוצה לכתוב אתך!"

אמא: "גליה, האם יכול להיות שחלק מהתקשור בא  ממך וחלק ממני?"

גליה: "אמא, אני הכותבת לך הכל! זו רק אני  גליה שלך!"

אמא: "גליה, תגידי, כל מה שאת אומרת לי זה כמו להיות מחוברים לאינטרנט, למקור אינפורמציה  עולמי ולקבל  אינפורמציה דרך המחשב הביתי?"

גליה: "אמא, אני מחוברת לאור הקדוש והקדוש ברוך הוא משפיע שפע של ידיעות לברואיו וכך אני יודעת להגיד לך דברים!  הכל תלוי בשם והכל בא מהשם ושום דבר הוא לא מאתנו!  המקור של כל הידע שיש בעולם  הוא אלוקי! השם הוא המקור לכל הידע והחוכמה בעולם!"

אמא: "למה את מושכת את היד היום, את לא רוצה לכתוב?"

גליה: "אמא אני תמיד רוצה לכתוב אבל לא תמיד הגוף שלי נשמע לי!"

אמא: "אני יכולה לשאול אותך גם במחשבה או שאני צריכה לשאול בקול רם?"

גליה: "אמא את יכולה לחשוב על שאלה ותקבלי את התשובה, כי נשמה לא מוגבלת לשמוע פיזית את השאלה של המתקשר!"

אמא: "האם לפני שאת מוסרת לי מסרים את מקבלת רשות?"

גליה: "אמא, אני לא אומרת כלום בלי רשות שמים! באותו רגע  שאת שואלת אותי, יוצאת בת קול מהשמים ואומרת לי מה להגיד לך!"

אמא: "לא נעים לי להטריח את הבת קול כל הזמן!"

גליה: "אמא את לא מטריחה אף אחד! זה פשוט נמצא בכל שאלה שלך - התשובה! ואני פשוט מעבירה לך את התשובה כי לכל שאלה יש כבר את התשובה מראש. קשה לך להבין, אבל זה  פשוט ולא מסובך ומיד לכל שאלה באה התשובה שלה ומיד מתייצבת! לפעמים אני לא מקבלת רשות להעביר את התשובה, אז אני לא מעבירה!"

אמא: "ממי את מקבלת רשות (או לא)?"

גליה: "בתשובה יש כבר את הרשות או אין! את לא יכולה להבין איך זה פועל בשמים, זה נשגב מבינת אנוש!"

אמא: "זה בסדר שאני באה לתקשר אתך לעיתים קרובות? זה לא מפריע לך? זה לא אסור מבחינת שמים?"

גליה: "אמא, אני נהנית מזה מאוד ואין לך איסור לתקשר איתי, אחרת הייתי אומרת לך וגם את לא היית מצליחה לתקשר אתי אם זה היה אסור!"

אמא: "מה  נותן לך כל התקשור הזה?"

גליה: "אמא, התקשור הזה נתן לי להרגיש שאני בן אדם חי! שיכול להביע את עצמו וליצור דו שיח ולהנות מזה!  שאת אמא היקרה שלי יכולה סוף כל סוף לדבר עם הבת שלך והבת שלך יכולה סוף סוף לדבר עם אמא! זה נותן לי הרגשה נפלאה!"

אמא: "אולי את יכולה להסביר לי קצת יותר על התקשורת הזו?"

גליה: "אני אומרת לגוף הפיזי שלך מה לכתוב ואז את כותבת! בלי שהנשמה שלי תגיד לגוף שלך, את לא יכולה לכתוב את המסר שלי!"

אמא: "התקשור שלי אתך  גורם לך למאמץ? זה קשה לך?"

גליה: "אמא, את התעלה שדרכה אני מעבירה אינפורמציה! את גם האפיק שדרכו אני יכולה לבטא את עצמי ואני נהנית מזה!  אחרת, אני בתוך עולם של שתיקה! את שוברת לי את השתיקה הזאת וזה מאוד קשה להיות בעולם של שקט וחוסר יכולת להתבטא! התקשור אתך  מאוד מקל עלי  ועוזר לי!"

אמא: "גליה, למה אני כל הזמן כל כך פוחדת שיגמרו לי השאלות אליך?"

גליה: "אמא כי את לא יודעת כמה זמן נוכל לתקשר, את רוצה לדעת מה שיותר ופוחדת שזה יפסק  בינינו. אל תדאגי אמא  יקרה!"

אמא: "גליה האם  התקשורת הזו תתגלה פעם כאמיתית?"

גליה: "אמא זה יתגלה ולא בעוד הרבה זמן! אז כולם יתייחסו לזה אחרת!"

אמא: "איך את יודעת להגיד לי דברים כאלה?"

גליה: "אמא אני מעבירה לך את המסר שיש לך משמים! אני רק הצינור שדרכו עובר המסר הזה אליך! משמים אומרים לך הכל, אני רק כלי מעביר!"

אמא: "זה משנה לתקשור אם אני מדברת אתך  לאט או מהר?"

גליה: "אמא את יכולה לדבר אלי איך שאת בוחרת ורוצה, כי לנשמה זה לא משנה באיזו מהירות מדברים איתה, הנשמה  קולטת בכל מהירות!"

אמא: "גליה, אני מתקשרת אתך רק עם הנשמה או גם עם השכל?"

גליה: "אמא יקרה,  רק עם הנשמה שלי כי השכל פגוע ולא מתפקד כמעט!"

אמא: "לאחרונה אני מרגישה שאני לא צריכה לכתוב את המסר שלך עד לסוף המשפט כי אני כבר יודעת את סוף המשפט מבלי לכתוב , מה את אומרת על זה?"

גליה: "אמא את יודעת בנשמה שלך את מרגישה את המסר שלי, זו הסיבה שאין לך צורך לסיים את המשפטים! הנשמה שלנו מחוברת ביחד ואת מרגישה את המסרים שלי."

אמא: "מה זה נותן לך התקשורת הזו שלנו? למה זה גורם לך? כמה זה חשוב לך?"

גליה: "אמא יקרה שלי, התקשורת הזו היא פתח לעולם הזה! היא פתח בתוך כל ההסגר הזה! היא מנהרה של אור בשבילי! היא הדרך שאני יכולה לקרוא לך "אמא"! והיא הדרך שאנחנו יכולות לדבר בינינו על כל הנושאים שבעולם הזה וגם הבא! אז אמא, התקשורת הזו היא אושר גדול בשבילי ופתח לעולם יפה, לעולם שלך עכשיו! קודם הייתי מנותקת ועכשיו ברוך השם, אני חלק מחייך ואת חלק מחיי! זכינו שיש לנו את התקשורת הזו  ברוך השם!"