המכתב תאר את השיטה כפועלת גם על תלמידים, המוגדרים כבעלי רמת תפקוד נמוכה ואנשים אשר בעבר נחשבו כחסרי יכולת אינטלקטואלית!

"לא ידעתי מה לחשוב על זה!" כותב פרופ' ביקלין, לא התקבל על הדעת שאוטיסטים המוגדרים כפגועים קשה  אינטלקטואלית יהיו בעלי יכולת וידע ספרותיים נורמליים, או אפילו קרובים לנורמליים. על פי ההגדרה: לאוטיסטים שאינם בעלי כושר דיבור כלל, או בעלי כושר דיבור מוגבל לביטויים ספורים, מיוחס  חוסר יכולת אינטלקטואלית חמור!  הם מסווגים כבעלי רמת תפקוד אינטלקטואלית נמוכה.

התקשורת החדשה, התגלתה במקרה בשנות ה - 70 כאשר הגב' רוזמרי קרוסלי מאוסטרליה, עבדה במוסד לפגועי מוח. רוזמרי השתמשה בתמיכת יד או אמה, על מנת לעזור לאנשים עם שיתוק מוחין, לרכוש יותר שליטה על תנועותיהם, להאט אותם, ולתת להם אפשרות סבירה יותר לדייק במטרה מיועדת. לדוגמא: לדייק על מנת להרים ולהוריד מתג, לסובב מפתח, ללחוץ על כפתור ועל אותיות.

ב1986-  תקשרה הגב' רוזמרי קרוסלי בתקשור בתמיכה -  f.c.    בפעם הראשונה עם הילדים: יהונתן סולריס ודויד ארמברסטר.

יהונתן - תקשור ראשון באוסטרליה

יהונתן בן 7 שנים, סווג כאוטיסט, ילד נאה מאוד, לא מסוגל לדבר, לא שלט בצרכיו, חטף דברים, לא יצר קשר עין, בהה במבט לא ממוקד, הלך על כריות כפות הרגליים כמעט בדילוג, היתה לו היסטוריה של התפרצויות וצעקות, שריטות ובריחה מאנשים.

רוזמרי קרוסלי הציעה לאמו, שתשאירו  אצלה אחר צהריים אחד.

רוזמרי  קרוסלי הצליחה להרגיע את יהונתן, על ידי כך שהצליחה לעניין אותו במחשב חשמלי קטן -  "קאנון". עם תמיכה בפרק כף היד, יהונתן לחץ על האותיות בהן נגעה, היא הקלידה: "יהונתן" ואחר כך "אמא" ואז בקשה ממנו שיקליד "אבא". הוא ניגש ללא סיוע בפרק כף היד, ישר לאות א' ומשם לב' והשלים את המילה "אבא" ללא הכוונה, אך בתמיכת פרק כף היד. רוזמרי קרוסלי הקלידה "יונתן" והוא תיקן אותה והקליד "יהונתן". הגב'  קרוסלי ביררה מאוחר יותר איך מאייתים את שמו והסתבר שיהונתן צדק (והיא טעתה).

רוזמרי קרוסלי הראתה לו את כל אותיות האלפבית על המקלדת ואח"כ שאלה אותו: איזה אות פותחת את המילה "טוב" הוא לחץ על ט'. היא שאלה: כמה אצבעות יש לה ביד אחת? והוא לחץ 5. היא שאלה: כמה אצבעות בשתי ידיים? הוא לחץ 10. היא שאלה: אם תחסיר 5 מתוך 10, כמה ישארו? הוא הדפיס: 5 .   5 ועוד 3?  הוא הדפיס: 8. וכך המשיך וענה נכון על שאלות כלליות ותרגילי חשבון שונים!

רוזמרי קרוסלי ושותפיה הקימו את המרכז לתקשורת בתמיכה באוסטרליה -  DEAL (המכון לכבוד והערכה עצמית באמצעות שפה ולמידה)  egaugnaL dnAnoitacudEhguorhtytingiD, עבור חסרי הדיבור או המתקשים בדיבור, כתבה מאמרים רבים וספרים בנושא  ויש תיעוד בוידיאו המתאר שיטת תקשור זו.

ב1989-  ביקר פרופ' ביקלין פעמיים במלבורן, אוסטרליה, במרכז לתקשורת "DEAL". פרופ' ביקלין: "בביקורי הראשון במלבורן באוסטרליה, במקרה באותו אחר הצהריים, כאשר ראיינתי את הגב' קרוסלי, יהונתן הגיע למרכז התקשורת "DEAL", קרוסלי אמרה לו שאנחנו בדיוק מדברים על הפעם הראשונה שהוא הדפיס על מחשב ה"קנון", היא שאלה אם הוא זוכר מה היתה מילתו הראשונה (עברו כבר 3 שנים!) והגישה לו את המחשב החשמלי הקטן, יהונתן הדפיס באופן עצמאי: "אבא" ומיד הוסיף "יהונתן" ולא 'יונתן'!"

יהונתן לא היה מסוגל לתקשר עם אמו אפילו מילה אחת "כן" ו"לא" למרות שהוא תיקשר עם רבים אחרים, לרוב באופן עצמאי, או עם יד על הכתף.  אי יכולתו לתקשר עם אמו נמשך עד למותה ב1989-!

לא ידוע מדוע ילדים ואנשים המתקשרים עם אנשים מסוימים אינם מוכנים לתקשר עם אחרים! ומדוע יש תלמידים היכולים לתקשר רק עם מתקשר אחד מסויים -  בעיקר בראשית דרכם.

המסקנה המתבקשת היתה: בעיית התקשורת של האוטיסטים ופגועי המוח, אינה בעייה של הבנה, אלא של ביטויה, כלומר: יש להם בעיית התבטאות המבוססת על המוח. פרופ' דאגלס ביקלין מביא במאמרו דוגמא לכך: בפגישה קבוצתית של ארבעה תלמידים עם רוזמרי קרוסלי באוסטרליה, המטרה היתה: לדעת מה שיותר על רוזמרי קרוסלי. התלמידים העדיפו להתמקד, לא בעובדות היבשות של המידע עליה, אלא דווקא בדעותיה ובאמונותיה והשקפותיה.

הם דנו עמה דיון מעמיק בערכים, באידיאולוגיות, תוך שילוב חוש הומור והערות ביניים בינם לבין עצמם, לא היה אף סימן לבעיית אינטליגנציה.

תלמידים רבים נטו לשתף את המשוחחים ברגשותיהם מיוזמתם, אין פה בעיה של יכולות לימוד או רגשות אלא שיתוף הסביבה החיצונית במה שהם יודעים וחשים!

במאמרו מדגיש פרופ' ביקלין, שהיה עד לתקשור עם תלמיד אשר רוזמרי קרוסלי   פגשה בפעם הראשונה, כלומר תקשור ראשון, עם לואיס -  בן 24 מוגדר כאוטיסט, החוסה במרכז מוגן להכשרת מבוגרים A.T.C. שם מועסקים אנשים במצבו.

 לואיס אינו מדבר! רוזמרי קרוסלי הציגה את עצמה ואותי ללואיס, היא פתחה בהתנצלות: "לואיס אני שואלת הרבה שאלות, באמת טיפשיות."  היא ביקשה ממנו:

א. ללחוץ על תמונות שונות המוצגות על גבי המחשב. היא הניחה את ידה על גבי אמתו הימנית, לואיס הגיב לפי הוראות המחשב, לדוגמא: "לחץ על האוטו האדום, הריבוע הקטן, המשולש הגדול" הוא הצליח ב - 100%.

ב. המשימה הבאה הייתה להצביע על המילה המבוקשת מתוך מספר מילים, לדוגמא: להצביע על המילה "שעון" . לואיס זיהה את כל המילים.

ג. ההמשך היה למצוא מילים מתוך משפטים -  הוא זיהה את כולם.

ד. לבסוף , ביקשה מלואיס להצביע על אותיות מסויימות. הוא הצליח בכולם.

ה. רוזמרי קרוסלי הראתה ללואיס את המחשב החשמלי הקטן ה"קנון" ועברה אתו על כל האותיות והמספרים.

ו. לשם התחלה אמרה לו: התוכל להדפיס את שמך? בשלב זה ידה הייתה שטוחה ופתוחה לגמרי, מעל ידו, אך לא נגעה בידו, הוא הדפיס "לואיס" והדפיס גם את שם משפחתו.  היא שאלה אם יש לו מה לומר. הוא הדפיס: "אני לא מפגר". רוזמרי קרוסלי הגיבה על כך: "לא חשבתי כך, תמשיך". לואיס המשיך: "אמי מרגישה שאני טיפש, כי אני לא מתבטא בקולי כראוי!" -  דמעה התגלגלה על לחיו השמאלית, תוך כדי הדפסה. רוזמרי קרוסלי אמרה לו: כל אדם הפותח בהדפסת "אני לא מפגר" בודאי אינו מפגר!...