אחת ממגלות השיטה בארה"ב ב1987-  הינה הגב' קארול  לי-ברגר regreBeeLloraC ממדינת אורגון אשר תיארה את גילויה המדהים במאמרים רבים, בין השאר בכתב העת האמריקאי kooltuOnoitacinummoC  בסתו 1992 במאמרה: hguorhtkaerBehtnoitacinummoCdetatilicaF וב1993-  בספרה המפורט: ediuGnoitacinummoCdetatilicaF .

הגב' קארול לי ברגר גילתה במקרה תגלית מהממת: שאפשר לתקשר עם תלמידים שלה אשר נחשבו לאוטיסטים ומפגרים בפיגור קשה.

ריצ'ארד - תקשור ראשון בארה''ב

הגב' קארול לי ברגר הושיבה את ריצ'ארד מול המחשב.  ריצ'ארד ילד אוטיסט בן 7 שנים, סובל מפיגור חמור: לא מדבר, מסתובב בכיתה ללא מטרה, מחזיק את אוזניו ומשמיע קולות מוזרים...

מחשש שמא הילד יזרוק את מסך המחשב או המקלדת על הרצפה, הניחה קארול מאחורי הילד כסא וישבה מאחוריו, כדי שתוכל לשלוט בתנועות ידיו ולהראות לו את המקלדת. היא אחזה בידו וביחד הקלידו את שמו, קארול העבירה את ידו על כל האותיות.

כעבור מספר ימים שוב ישבה קארול עם ריצ'ארד ואמרה לו: "הבה ונכתוב את שמך." לפני שקארול הספיקה להזיז לריצ'ארד את היד, היא הרגישה שהוא מזיז את היד בעצמו אל אותיות שמו! היא חשבה שהיא מדמיינת! ריצ'ארד המשיך והשלים את כתיבת שמו.

קארול הציגה לו במחשב תמונה של כלב ואמרה לו: "גע בכלב!" ריצ'ארד הזיז את ידו למילה "כלב", אשר היתה כתובה בתחתית המסך (מתוך 3 מילים שונות) ונגע במילה "כלב". קארול הראתה לו תמונה של דלעת ואמרה: "גע בדלעת!" ריצ'ארד נגע במילה "דלעת", מתוך שלוש המילים אשר היו כתובות בתחתית המסך. קארול הציגה לו תמונה של שער וכך המשיך ריצ'ארד לנגוע במילה במקום בתמונה, והצליח לזהות עשרות מילים מבלי שלמד אי פעם לקרוא!

קארול ניסתה זאת עם כל תלמידיה פגועי המוח והאוטיסטים וזה הצליח ב100%-  עם כל  התלמידים. מאז הצליחה קארול לי ברגר לתקשר בהצלחה עשרות אלפי פעמים עם ילדים פגועי מוח.

קארול לי ברגר כתבה בספרה: ediuGnoitacinummoCdetatilicaF טכניקת התקשורת בתמיכה .C.F  לא התפתחה במקום אחד מבודד בעולם, אלא התגלתה באמריקה, שבדיה, קנדה ואוסטרליה ע"י אנשים אשר הונעו ע"י הדחף למצוא דרך לעזור לאנשים אוטיסטים לתקשר. כיום אנו עדים להסרת התווית השגויה מאנשים שהוגדרו כאוטיסטים. אלה שבמשך שנים לא יכלו לשתף רגשות, הרגשות, רצונות ואף את צרכיהם היומיומיים. כעת, ע"י מילותיהם הכתובות אנו רואים את ההשתנות.

האם יחס זה הוא שביטל או הכשיל גילוי קודם של היכולות הקוגנטיביות של אנשים אשר הוגדרו כ"מפגרים שכלית"? האם השקפות חדשות על מוגבלויות מהווה מתקפה על שיטת התקשורת בתמיכה? האם החברה כל כך טמועה בערכים מיושנים, שהיא מסרבת לקבל כל פתרון אפשרי או גילוי אשר לא הוכח כנכון מבחינה מדעית?  טכניקות רבות בבתי ספר מתקיימות באופן ספונטני, ללא הצורך להצדיק כיצד הן עובדות ופועלות או אם הן בכלל עובדות. מדוע כה מעט קורסים מוקצים לחינוך מיוחד?

ידוע שהתקשורת בתמיכה עזרה ליותר אנשים מאשר חשבו שאפשרי וגם השיגה הצלחה הרבה יותר גדולה מכל שיטה קודמת!