אמא: "בכתבה שהתפרסמה על המעון שלך בעיתון "מעריב" מתאריך 19.6.96 למניינם נאמר: "רק בסוף, באחת מקומות הפנימייה, בחדר הכי יפה, פגשתי את ההורים! "לגליה המתוקה שלי, מאמא באהבה"! זה כל מה שהיה כתוב על סדרה של תמונות מצויירות בהקפדה שניתלו מעל המיטה, והגרון נחנק.

בגלל ההכרה שכמו לפתע נחתה, שהמראות הקשים והכואבים שראיתי במשך היום, הם בעצם ילדים של מישהו, שבגלל ההבנה שלאהוב אותם ולחיות אתם - אינם דברים שתמיד ובהכרח יכולים ללכת יחד!"

הדגשתי לגליה את שתי השורות האחרונות ואמרתי: "זה ממש מרגש נכון?"

גליה: "כן! אבל הכתבת לא מבינה מה זו באמת אהבה של הורה ומה זו אהבת אבינו שבשמים! זה כואב לי המאמר הזה! לא טוב שהתמונות הטיפשיות האלה נראות לה אהבה! היא לא מבינה שכאשר תלית אותן אהבת אותי פחות. עכשיו יש לי את כל לבך! את לא צריכה תמונות כשיש לך אותי גליה בתך!

היא לא מבינה שכל ההורים, עם תמונות או בלי תמונות, סובלים ואוהבים ורוצים את ילדיהם בריאים ושלמים! אבל השם בוחן אותם!"

אמא: "אני מתרגשת שסוף סוף יש לי ילדה אמיתית!"

גליה: "זו הטעות של כולם! אנחנו הפגועים תמיד היינו ילדים אמיתיים אבל רק יחידי סגולה הרגישו את זה."

אמא: "הרגישו את זה בלי תקשור?"

גליה: "כן! יש הורים שהרגישו ומרגישים בלי תקשור!"