אמא: "אם הנשמה הסכימה בשמים לפני רדתה לעולם הזה לתקן ולמלא את שליחותה כאן, אז מדוע יש נשמות שלא מתקנות ולא ממלאות את שליחותן?"

גליה: "אמא העולם הזה הוא עולם מלא תאוות ויצר הרע מאוד מנסה כל הזמן להכשיל. לגוף הגשמי קשה מאוד להתמודד עם היצר הרע המציע כל כך הרבה תענוגות בחומר, להתגבר על התאוות הגשמיות זה קשה ביותר. להתגבר על היצר הרע ולהכניעו זה תיקון חטא האדם הראשון ויש שלא מצליחים ואז הם שבויים בחומר ועליהם לתקן שוב.

אמא: "יש לי הרגשה שאת מתרחקת לי?!"

גליה: "אמא יקרה שלי אני לא מתרחקת לך בכלל, אני כבר כמעט כולי מחוץ לגוף הגשמי שלי. הנשמה כמעט כולה כבר עזבה את הגוף, נשאר רק חוט דק מאוד שעדיין מקשר. אבל אני גליה שלך האמיתית זה לא הגוף המסכן והסובל הזה, הגוף הזה הוא לצורך התיקון הקשה שלי בעולם הזה, אני הנשמה לא נראית כך כלל ואפילו לא דומה לגוף האומלל שלי, אני הנשמה - יפייפיה וזוהרת, מוארת, יפה, מאושרת, מרחפת, עפה, טסה במרחבי האינסוף המאושרים."

אמא : "נשמה לא שוכחת כלום? לנשמה אין שכחה כמו לשכל?"

גליה: "אמא לנשמה אין שכחה, השכחה קיימת רק בעולם הגשמי."

אמא: "אולי את יכולה לומר לי איך משה רבינו עה''ש הצליח להתעלות למדרגות רוחניות עצומות שכאלה? או שמראש הייתה לו יכולת כזו ופוטנציאל רוחני עצום שאין כמעט לאף אדם!?"

גליה: "אמא, זו הסיבה שאמרתי לך במסרים שמדקדקים עם הצדיקים כחוט השערה, הצדיקים נישפטים לפי יכולתם. משה רבינו היה בעל יכולת רוחנית עצומה ביותר אך גם מימש את יכולתו, זו הסיבה שעל האדם להתאמץ עוד ועוד ולנסות כמה שיותר וכמה שיוכל, רק כך יוכל לדעת אם יש ביכולתו לפעול עוד. כל נשמה תידרש על כל נים ונים אשר יכלה לפעול כאן בעולם הזה בזמן שהוקצב לה ולא פעלה. הנשמה מאושרת רק אם הצליחה להשלים את יעדה אשר אליו נשלחה, אם לא הצליחה במשימתה היא אבלה וחפויית ראש, זה הגיהינום הכי קשה.

כל אלה שאינם הולכים בכיוון הנכון מרגישים עצב גדול בתוך פנימיותם, כי נשמתם אבלה על כך שאינם ממלאים אחר תיקונם שנשלחו משמים לתקן ושוגים אחר ההבל והריקנות של החיים."