"שפוט השופטים" - זה תאור נאמן של התקופה בטרם הכתיר עם ישראל את דוד למלך ישראל זה היה זמן של תוהו ובוהו עידן שבו היה הכבוד למנהיגי העם בשפל נורא.

האוכלוסיה החילונית סובלת מחולי זה במדה גדולה בהרבה. שם הגיעו לזלזול בדרגתו השפלה ביותר בערך הצדק האמיתי וברגשותיו של הזולת ואף בחיים עצמם.

אך לא נדון עתה במצב הנורא השורר באוכלוסיה החילונית כישראל. במקום זה נתמקד באלה המשייכים עצמם למגזר הדתי של האוכלוסיה.

ישנם סוגים רבים של יהודים כיום הקוראים עצמם דתיים. כל אדם מקבוצות אלה משוכנע שמצא את הדרך האמיתית. אולם אין כוונתינו כאן לבדוק את צדקת הטענות של כל קבוצה לזכות לנצחיות. אלא נגש ישירות אל מרכז אותן חוגים חיצונים, ונתאפס באוכלוסיה החרדית.

כבוד לגדולי תורה הוא העקרון הבסיסי ביותר ביהדות אלה שח"ו חסרי כבוד לחכמינו לא ירחק היום שחס וחלילה יחדלו לכבד גם את דברי אבינו שבשמים. לדאבונינו אנו עדים לתקופה כזאת בדיוק - "שפוט השופטים" - אנו שופטים את חכמינו הקדושים, ומקבלים את שפיטתם רק כאשר היא תואמת את מאווינו. כן, אני מדבר אל אלה המכונים כביכול "צדיקים" למרבית הצער הבטחון שלנו לוקה בחסר. ואחת הסבות העיקריות לכך היא החוסר אמון בנציגי השם. אף דברי תורה הפכו להיות רעיונות שיש לענות עליהם אמן אך לא להגשימם בחיים. אנשים במצוקה זועקים במר לבם: אין רב שאפשר לדבר אליו, הייתי אצל כל כך הרבה ולא קבלתי מענה, האם אין איש שיוכל לעזור לי. קרוב לודאי שקבלו תשובה שלא היתה לפי נטיית לבם ועל כן לא אבו לקבלה.

הלב הוא המפתח, אם הלב מתאווה לאמת יכול האיש להשיג בטחון מוחלט אולם גם לבו של האיש הדתי מתאווה להנאות העולם הזה ככל שתהיינה תאוות אלה מתונות בהשואה לחברו החילוני עודן מפרידות אותו מתורתו )כמחיצה של ברזל(.

עלינו לחנך את הלב בנוסף למח בלבד - לאמת ה'. נכשלים אנו במאמצינו לחנך את לבותיהם של הילדים שלנו, חיים אנו בדור שמחשיב בחור הלומד בשקידה ומבקש להתמיד בלימודו גם לאחר הנשואין לסוג הבחור היחיד שרוב הבחורות ומשפחותיהם רוצים להתחתן אתו. מבורך דורנו ברבוי כוללים ישיבות חדרים אם כן מדוע רמת הכבוד שאנו מחלקים לרבנים ולגדולי הדור נמוכה כל כך?

מפני שאנחנו מלמדים את מוחותיהם של בנינו לתורה אבל אנחנו מתעלמים מן הלב, יש לנו דור שפיותיהם מפיקים דברי תורה קדושים כשלבותיהם מתאווים אל ההפך מדברי תורה.

אבות! אמהות! בדקו היטב את לבותיכם. נסה לבחון האם שאיפת לבך האמיתית הינה לעבוד את אביך שבשמים. ואם לאו, גש לרב שלך ותגיד לו שרצונך להפוך את לבך שישאף לאמת בלבד.

התחנן אליו שיקבע לך תכנית עבודה להגיע למטרה זאת. ואז, קבל את דבריו, תיישם אותם, אף אם זה נגד דעתך או רצונך. הרב, גדול הדור הינו נציגו של רבון העולמים בעולם הזה, ואם את עזרתו תבקשו אזי דעתכם הקלה על דבריו תהיה חסרת משמעות. חדלו מלהעביר ביקורת על הרבנים של הקבוצות האחרות של היהדות. אוי ואבוי לאותו דור אשר ילדיו עומדים ומחליפים ביניהם בדיחות על רבנים, אדמורים, ועוד גדולי הדור - והכל עם הסכמת הוריהם! כיצד תוכלו לקוות אי פעם לחנך את ילדיכם לאמת תוך אוירה שכזו של זלזול?

דור מסכן, קום, התאחדו עם גדולי התורה שבכם והתאוו לאמת האלוקית. השפל עצמך לפני בני אנוש כדי שלבסוף, תוכל להגיע לפסגת הענווה ביום אשר בו תעמוד לפני בית דין של מעלה, אם ח"ו לא תשיג ענווה מרובה כזאת, גם הידיעה המחרידה על העונש האלוקי לא תעמוד לכם לחזור למוטב, הלב יהיה מטומטם על ידי שנים רבות של הזנחה, ואף האיום של כרת לא ירככו.

בני תורה, היו ענווים ! החדירו את התורה ללבותיכם , אם בזה לא תצליחו, ח"ו, כל התורה אשר למדתם רק תפעל נגדכם בשמים, תורה ללא לב איננה תורה! רק דור אשר מקבל על עצמו את הנציגים שבחר בהם השם יזכה ויראה בהכתרת המשיח.