א. הילד יכול להביע את צרכיו את דעתו לכל דבר הרי זה כיציאה ממות לחיים או כיציאה מבית הסוהר.

א)הילדה: אני מרגישה שאני שוב בעולם של החיים.

אמא: מה גרם לך להרגיש ככה ?

הילדה: לתקשר זה עושה לי עולם אחר, קשר עם העולם הזה קשר רב יותר מילדה מפגרת.(ב.5)

ב)כשנוכחתי לדעת שאני יכול להביע את חוויותי בעזרת התקשורת החדשה לא יכולתי להאמין שהשתחררתי מכלאי. הרגשתי שה' ריחם עלי. חשתי הקלה עצומה.

ג)אני מאד רוצה להגיד במסודר מחשבותי כמו הילדים שס. ספרה שהם כותבים מאמרים גדולים גם לי יש חכמה כזו. אני מאד רוצה לכתוב, מספיק לשכב בלי לעשות כלום. כולם מתנהגים אלי כמפגרת אני נשמה של השם ואני יותר גדולה מהמטפלות שלי אני גם יכולה להעניק אמת וכל כך הרבה אנשים עוורים לאמת.

ד) האם: במה זה תלוי אם את שמחה לתקשר? בפעם שעברה נראה לי שלא כל כך שמחת. ופעם אחת לפני כן ממש שמחת לתקשר, במה תלוי הדבר?

הילדה: תמיד אני שמחה לדבר כי אני אוהבת וחייבת זה דבר שאני חייבת לעשות, אני אוהבת גם כי הדבר משחרר אותי וגם קושר אותי אליך וגם עם העולם הזה.(ב.6)

ב. ההורים מבינים את מה שחסר לילדים ילד שבוכה אפשר לגלות מה שחסר לו ולעזור לו בסיפוק צרכיו.

האם: אני כל כך מאושרת מהקשר הזה שלנו האם גם את נהנית מזה?

הילדה: כן אמא זה מאד הנאה. (ב.2)

ג. רגשי האשמה מסתלקים כשהילדים מודיעים בתקשורת שאין להורים כל חלק בפגם זה אלא הוא תוצאה של חטאים של הילדים עצמם בגלגול הקודם

ואין כל דרך להנצל מלהגיע לעולם הזה בצורה זו. ואף על פי שזה קרה להם על ידי חבלה מקרית כביכול, או טעות רפואית כביכול, הכל נעשה "שלא במקרה" אלא במכוון ממנו יתברך.

והנה לדוגמא כמה תקשורות בענין זה בו "מרגיעים" הילדים את ההורים שלא יחושו רגשי אשמה מעצם הוולדם בצורה זו.

א)שאלה: מה אתה רוצה לומר לאמא?

תשובה:אני מבין טוב מאוד שאת אוהבת אותי, את לא צריכה להרגיש שאת אשמה (הוא רשם: השמה) במצב שלי.

שאלה:מה אתה מרגיש?

תשובה:אני צריך לעבור את החיים בצורה קשה זו כי עברתי עבירות וזה נגזר עלי.

תודה, יש לי שני הורים צדיקים תגיד גם לאבא הוא במיוחד סובל מהמצב שלי.

ב)שאלה: איך זה קרה?

תשובת ההורים: המטפלת הפילה אותו הוא קיבל מכה בראש והפך למפגר.

תשובתו: נולדתי עם הגזרה, לא להשים (להאשים) אף אחד, אני גרמתי למצב שלי כי עברתי עבירות קשות.

שאלה: האם אתה מוכן להגיד לנו על אילו עבירות עברת?

תשובה: לא למדתי, ולא עשיתי חסד, לא שמרתי שבת לפי הדין (ז.5).

ג)ש. מי אשם בפגיעה המוחית שלך?

ת. בית החולים הם רק שליחים, אבל זה חלק של התיקון שלי. לא להאשים ולא לכעוס כי רחמנות ה' עלי, אני שמח כי יש לי מקום גבוה בשמים ,אני מאושר!

אמא! אני נשמה של צדיק, ועכשיו סוף סוף אני יכול לגמור את החיים האלה, מרוצה ושמח, ה' עשה לי חסד גדול מאוד.

ש.איזה רופא יכול להיות שליח לרפואתך?

ת.אני שמח יש לי את מקומי בשמים, אין לי ידיעה ברופאים, הם שליחים בלבד. אמא! לא לבכות יותר. מלך המשיח יגיע בעתיד הקרוב ואז הכל יתהפך אז יביאו אותך ואת אבא לפני המשיח והוא יכבד אתכם מאוד יחד עם כל הצדיקים.

ד. ההורים מרגישם כבוד בזה שנולד להם ילד שראייתו מעל לראיה הקונבנציונלית ושכלו מעל לרמת ההבנה השכלית הנורמלית. שוב אין הם מתביישים בילדם. כך הם מודיעים לנו מפורשות במכתב שהתקבל ממוסד לילדים מוגבלים בנ. לאחר ביקור ותקשורת עם הילדים במקום דו”ח מלא על התקשורת שם עי’ בסעיף ז בפרק "אוסף התקשורות".

“ההורים אומרים שסוף סוף הם לא מתבישים בילד החריג שלהם והם בטוחים שהקב”ה נתן להם בן כזה כיון שהם צדיקים ומסוגלים להתמודד עם מצב קשה כזה והם לא אשמים במצבו. התקשורת עם הילד הביאה להם שלוה נפשית ויתר השלמה עם המצב וכוחות גדולים להתמודד עם המצב. התקשורת חיזקה אותם”.

ה. הכבוד חזר לילדים אלו והם מרגישים שהם שוב אינם מהווים נטל על הסביבה אלא מביאים תועלת מרובה לעולם ובדרך זו יכולים הם להביע את דעתם להביא מסרים מן העולם העליון ולמלא את יעודם בחיים.

וכך כותבת ילדה פגועת שיתוק מוחין כבת 8 בעזרת תקשורת FC:

“אני עושה מה שה’ שלח אותי לעשות הדבר גורם לי לחוש שאני מועילה. כל ימי הייתי יצור אומלל מפגר, עתה לפתע, נוכחים כמה אנשים לדעת עד כמה אני בעלת ערך. כן, אני מרוצה אך לא מפני שאני חשה שתשפרו את מצבי אלא מכיון שהעברתי מסר אשר הוטל עלי להעביר”. (א.3)

ו. הילדים מבקשים ודורשים את פרסום תוכן התקשורות, ולטענתם, התיקון שלהם תלוי בעובדה זו ולדוגמא כמה מדבריהם בענין זה.

הילדה: אני רוצה לומר לך משהו אני רוצה ללכת לכנס שיהיה ביום שלישי בערב. אני רוצה לדבר שם בפני הציבור (על ידי תקשורת FC) לעזור לאנשים לעשות תשובה. כשהם יראו אותי הם יפחדו. הנשמה הטהורה שיש בי תהיה ברורה לכולם וזה יכניס אותם להלם שיעורר אותם לעשות תשובה.

האם: ומה תגידי להם באותו הערב?

הילדה: אני אומר את דברי רק שם לפני כולם. אמא. את חייבת לעשות את מה שאני מבקשת ממך למען כל האנשים שדבר זה יכול להצילם אני יודעת היטב עד כמה דבר זה קשה עבורך ברם תעשי את זאת לטובת האחרים וזה יעזור גם לך.

האם: הדבר החשוב לי ביותר הוא מה שיעזור לך.

הילדה : כן, כל לב שאני חודרת ומשפיעה עליו מוציא אותי מחלק מן העונש שלי. אני חייבת לעזור, לא חשבתי שאני מחוייבת לעזור לזולת (בגלגול הקודם) אני צריכה לתקן את העברה החמורה הזאת. היו לי אפשרויות רבות לעזור אולם לא עשיתי, ידעתי שיש לי לעשות אבל לא עשיתי :

האם: האם את כבר יודעת מה שאת רוצה להגיד לאנשים בכנס?

הילדה: כן, אני יודעת.

האם: אני רוצה שאת תהיי מאושרת איך עושים את זאת?

הילדה: רק המחילה של השם על חטאי תעשה אותי מאושרת.

המתקשרת: אמא שלך מאד מתביישת שתופיעי בכנס שיתקיים מחר.

הילדה: אמא לא צודקת היא יכולה להתגבר על בושה לא מוצדקת, זה תפקיד שהקב”ה ייעד לי את מתנגדת כי ירחמו עליך שיש לך ילדה נכה כזאת. הדבר הזה עצמו הפחד האמיתי שלך שאנשים יעוררו רחמים עליך.

האם: האם ידוע לך אם הנשמה שלך היתה בגוף אחר בזמן קודם?

הילדה: כן, (ואמרה מי היא היתה קודם - קרובת משפחה של האמא)

היה לה גוף אחר אבל אותה נשמה שיש לי היא היתה בעלת חסד אך הסיבות שלה לא היו תמיד נקיות מאנוכיות. אני חוזרת גם כדי לגלות את הגדולה של השם לחברה עוורת. בגוף הקודם אמנם עזרתי לאחרים אולם היה לי פגם שלא עזרתי תמיד לשמה אבל זה לא היה הדבר הגרוע ביותר. נתנו לי הזדמנות לתקן את זה ועוד פגמים באופי שלי על ידי שחזרתי באופן הזה שכל מה שאני עושה זה עם כוונות טהורות .(א.2)

ז. שוב אין כאן בושה מן הסביבה אלא גאוה מסויימת שיש להם ילד שיכולת הראיה שלו הרבה יותר רחבה משל ילד נורמלי ומעבירים על ידו מסרים אלקיים.

ח. הסביבה שוב אינה מזלזלת בילדים כאלו הם מבינים שאמנם מבחינה גופנית מצבם עלוב, אולם מן הבחינה הרוחנית הם עולים על הנורמלים וממילא אין לזלזל בהם. הרי העקר באדם הוא לא מצבו הגשמי שמאפיין את הבהמה. המאפיין את האדם הוא יכולתו הרוחנית ובענין זה פגועי המח במעלה יתירה הם על ה”נורמלים”. משום כך בודאי שפרסום הגילוי הזה מרים את קרנם של אלו שהיו השפלים בבני אדם עד היום.

ט. כשאדם מכיר את משמעות החומר והרוח ממילא שוב אין הגוף מפחיד אותו ולא מסתייג ממנו שאין הוא כלל האדם אלא לבושו .

י. השיפור במצב החולים משתנה עד לבלי הכר. אין שום שיטה אחרת מקבילה שמגיעה להשגים כה טובים במצב החולים. שאר השיטות אינן מתקרבות כלל למה ששיטה זו משיגה. אפשר לומר שבשיטות האחרות אין כל התקדמות, המצב כמעט סטטי ומתקדם בצעדי צב ואילו בתקשורת FC ההתקדמות ממש ניכרת מיום ליום. ספרה לי אם לילד פגוע מח בשיתוק מוחין שבמוסד שבנה נמצא שואלים אותה לאיזה פרופ’ היא לוקחת את בנה, שכן אי אפשר לתאר את השיפור העצום במצבו עד לבלי האמן כלל. ותשובת האם, הדבר היחידי שהיא עושה עם בנה היא התקשורת FC . במוסד זה אין רואים בעיין יפה את התקשורת הזו לעניות דעתם.

וכן בסרטים שבידינו באוניברסיטת סירקיוז רואים שיפורים משמעותיים רבים אצל הילדים עד לבלי הכר. הובא לעיל בתחילת הפרק סיפור שסיפר ד”ר קלקיולטור מרצה אורח שהגיע מארה”ב עוסק שנים במחקר התקשורת הזו. הוא הוזמן להרצאה בביה”ח שערי צדק, וסיפר שם בין השאר על אוטיסט אלים מאד שתלש את אוזנו של אחד העובדים וקרע את עור הפנים של אחר. כאשר את תקשורת FC הפך לאדם עדין ביותר וכל תופעות האלימות נעלמו כלא היו שהיו כנראה תוצאה של אי יכולתו להביע את עצמו וכשהצליח לעשות זאת באמצעות התקשורת החדשה נרגע ויצא לעבודה בשוק הרגיל. לאחר השערוריה שקמה נגד התקשורת החדשה החליטו ההורים להפסיק את התקשור עמו ושוב חזרו כל התופעות האלימות. זה אותו חוקר כי אם היה לו ילד כזה והיה עומד כנגדו אדם שלא מאפשר לו להשתמש בתקשורת הזו היה יוצא נגדו כי אין ספק בתועלת העצומה שבתקשורת הזו.

יא. לא זו בלבד שאין הילדים מתנגדים אלא הם מוסרים לנו שזה עבורם כמו לצאת מבית הסוהר או כמו לצאת מגהינום כי הבדידות וחוסר התקשורת הם העונש הכבד ביותר עבורם. מלבד השליחות והתיקון שהם רואים בפרסום המסרים שלהם וכפי שהם מבטאים זאת במפורש בדוגמאות שלפנינו.

א)ת. כדאי להוציא את מה שכתבנו כי זה מחזק את כולם זה גם עוזר לנו כי זה חלק של התיקון שלנו(א.7)

ב)ש. האם זה מטריח אותך ומפריע שאנחנו שואלים שאלות?

ת. לא אני נהנית(א.8)

ג)אנו המפגרים של העולם הזה נשלחנו לגלות את האמת אנו מוכרחים לעשות זאת כי זה חלק מהתיקון שלנו (א.10)

ד)אני: איך זה שהנשמה שלך יכולה ככה להתבטא ושלי לא?

ג. כי השם קבע שעכשיו עם ישראל זקוק לזה.

אני: אז יש לך זכות שאת מתקשרת ככה נכון ג. ?

ג.. יש לי תיקון.

אני: התיקון שלך זה גם במסר שאת שולחת בתקשור?

ג. כן.

אני: את חייבת למסור את המסר על ידי התיקשור או את יכולה לא להסכים למסור את המסר?

ג. חייבת, אין לי זכות בחירה בזה.

יב. כמובן כי למותר לציין שאין אנו מפרסמים דברים אישיים שיכולים חלילה לפגוע באדם ואף פרטי עונש מגלגולים קודמים, אנו מציינים את הכל בעילום שם ובלי כל רמז או סימן שיכול חלילה לרמוז במי מדובר, פעמים שאנחנו משנים מפרטים מזהים כדי להמנע מפגיעה באדם.

אנו רוצה להביא בזאת תגובתם של הורים ממוסד לילדים פגועי מח לאחר ביקור ותקשורת במקום .