|
טענות המתנגדים מן הבחינה המוסרית
הורים רבים התבטאו לפני לאחר שלמדו את שיטת התקשורת והצליחו ליצור קשר קבוע עם ילדיהם, שהתקשורת שינתה לחלוטין את אורח חייהם, והרי זה להם כלידה מחדש. במקום הצרה הנוראה שהיו נתונים בה מראש הפכה התקשורת את חייהם לברכה בלי גבול. במיוחד לאור הגילוי שילדים אלו מסוגלים ל"ראות" מעבר לתחום הראיה של האנשים "הנורמלים" בעוד שחשבו שנולד להם ילד מוגבל התברר שהוא הרבה פחות "מוגבל" מן הילד הנורמלי.
ברם, קומץ קטן של אנשים הורים לילדים פגועים יצאו בהתנגדות לכל הענין בטענה כי כל הענין אינו מוסרי. הם הביעו דעתם בחצוצרות וקול שופר בצינור התקשורתי באומרם: כי מנצלים ילדים אומללים בעלי מום מוכי גורל לכל מיני מטרות שהם אינן לטובת הילד עצמו. וכן פוגעים במשפחות הילדים האלו אשר בלאו הכי מוכות סבל, הן בגלל הבעיה החמורה שהם מתמודדים אתה בסבל רב מתווספת עתה בעיה נוספת שאין לה הצדקה מוסרית. טענה נוספת ששמענו, שכיוון שהילדים מספרים על חטאיהם בגלגולים קודמים הרי זה חושף דברים אישיים של אנשים כלפי הציבור ואין לדבר זה כל הצדקה מוסרית לחשיפת סודות אישיים כאלו. כמו כן עבירות שהן בושה וכלימה לעושה אותם, הוצאת סודות כאלו לרחוב יש בהם משום פגיעה בצנעת הפרט.
חששות נוספים שמעוררים המתנגדים, שעכשיו מחמת גילוי יכולתם הרוחנית תהיה "עליה לרגל" לבתים של ילדים פגועי מח ויתנכלו להם ברחובות וישאלו אותם שאלות על עברם החוטא על העתיד וכו'.
תשובות כנגד הטענה המוסרית
א. כל התקשורות עם פגועי המח נעשו על פי בקשת המשפחות עצמן. הן המעונינות והן היוזמות. כל תקשורת נעשית באופן שהילד עצמו נשאל אם הוא מעונין בכלל ליצור קשר כזה. מלבד זאת הרי הכל כמובן נעשה ברצונו כי אם לא ירצה לא תוכל התקשורת להווצר והכל נעשה תוך רצון טוב בלא כפיה ח”ו. אם כן אין כאן כל בעיה מוסרית. יותר מכך, לא רק שאין כאן נזק חלילה לאדם, קיימת כאן תועלת עצומה לכל הצדדים כפי שנראה וניווכח מיד.
הבה נתבונן במצב הפגועים לפני גילוי התקשורת החדשה וכיצד השתנה מצבם אחרי הגילוי:
המצב קודם גילוי התקשורת ופרסומה
בדרך כלל ילד פגוע מוחי שנולד למשפחה מביא בעקבותיו בעיות פסיכולוגיות ומשברים רבים.
א. אין כל קשר בין ההורים לילדיהם, הילד בוכה, חסר לו משהו וההורה איננו יכול לספק לו את צרכיו הבסיסיים כי אין לו אפשרות לדעת מה בנו רוצה.
ב. הילד חש בדידות נוראה. אין לו שום אפשרות להביע את עצמו, אין אדם שיכול להבין אותו כולל צרכיו היסודיים ביותר.
ג. ההורים חשים מרגשי אשמה כאילו הם אשמים, בפרט אם הפיגור נוצר על ידי מעשה חיצוני כנפילה פגיעה בזמן הלידה חוסר חמצן וכדו’.
ד. ההורים מרגישים כאילו מעמסה הוטלה עליהם לשאת אתם ילד שאינו מביא כל תועלת למשפחה ולחברה כי אם סבל ובעיות בלבד.
ה. מלבד המעמסה הגשמית הורים חשים מעמסה נפשית, בושה בפני הסביבה בילד המפגר בשכלו.
ו. יחס של זלזול וחוסר סבלנות והבנה מצד הסביבה כלפי הילד המפגר ומשפחתו.
ז. הילד עצמו מקבל יחס של זלזול ורגשי נחיתות עקב מצבו ויחס הסביבה אליו.
ח. הסביבה מרגישה רגשי אי נוחות כאשר נמצאים ליד הילד עקב המוזרות בהתנהגותו. קיימים פחדים מפני ילדים כאלו אולי הם עלולים להזיק שהרי אינם שולטים בדעתם ובמעשיהם.
ט. עד היום לא היתה תרופה למחלות מוחיות אלו וכל הפתרונות עד היום לא הועילו אלא מעט מאד וכמעט ללא שום שינוי.
|
