מאז הגילוי המדהים על יכולתם של פגועי המח ליצור קשר ברמה גבוהה רבו המתנגדים בטענתם שאין ממש בכל זה, בפרט בכלי התקשורת השונים. ברם, כידוע, אין לסמוך כלל על הדברים המובאים בכלי התקשורת כיון שענינם איננו לברר את האמת, אלא כל מה שבא לשרת את האינטרסים שלהם הם יאמתו, וכל השאר יעמידוהו ויציירוהו כשקר גמור ללא בדיקת הענין כלל ואפילו ללא שמיעת הצד השני. הם אינם מעוניינים להוציא לאור את האמת אלא את הצד שהם מעונינים בו בלבד יפרסמו.

מאז הגילוי המדהים על יכולתם של פגועי המח ליצור קשר ברמה גבוהה רבו המתנגדים בטענתם שאין ממש בכל זה, בפרט בכלי התקשורת השונים. ברם, כידוע, אין לסמוך כלל על הדברים המובאים בכלי התקשורת כיון שענינם איננו לברר את האמת, אלא כל מה שבא לשרת את האינטרסים שלהם הם יאמתו, וכל השאר יעמידוהו ויציירוהו כשקר גמור ללא בדיקת הענין כלל ואפילו ללא שמיעת הצד השני. הם אינם מעוניינים להוציא לאור את האמת אלא את הצד שהם מעונינים בו בלבד יפרסמו.

בפרק זה נתיחס רק לטענות עניניות הנובעות מחיפוש האמת. מצאנו התנגדות לתקשורת FC בשלשה מישורים:

א. במישור המדעי המנסה להכחיש את כל אמיתות התקשורת.

ב. במישור המוסרי - אנשים הטוענים שבתקשורת זו נעשה עוול לילדים ולמשפחותיהם.

ג. במישור הדתי הטוענים שיש בתקשורת זו עבירה דתית.

א. תשובה להתנגדות מן הבחינה המדעית - בירור אמיתות התקשורת

ראשית, עלינו לדעת שבקרב אנשי המדע הדעות חלוקות בקשר לאמיתות התקשורת הזו. השיטה פותחה לראשונה במלבורן שבאוסטרליה על ידי רוזמרי קרוסלי ותוארה על ידה בספר Annie’s Coming Out”" שנכתב על ידי Crossley R & McDonald A (N.Y Penguin 1980)

השיטה הורחבה על ידי פרופ’ ביקלין מנהל היחידה לחינוך מיוחד ושיקום באוניברסיטת Syracuse אשר ישמה למעשה בעזרת אלפי מתקשרים ואף השיג באופן מעשי השגים מרשימים ביותר הן בידע של התלמידים הפגועים והן בשיפור במצבם שהשתפר מאד והתקרב לדרגת הנורמה.

בשאלת אמינות השיטה כבר ישב בית המשפט העליון שבמדינת ויקטוריה שבאוסטרליה אשר הכריע לאחר מחקרים ובדיקות שאין בשיטה רמאות.

בשנת 1988 הוקמה באוסטרליה וועדה רב מקצועית של פסיכולוגים מומחים בתקשורת ומחנכים אשר הביעו את ספיקותיהם בענין התקשורת ובעטים הוקמה וועדת החקירה מטעם המחלקה לשירותים חברתיים של מדינה זו. הוועדה לא יכלה להגיע למסקנות סופיות אולם מצאה נתונים רבים שתמכו בנכונות השיטה.

לפני כשנתיים יצא לאור ספר הנקרא: “FC התופעה הקלינית והחברתית” שנכתב על ידי פרופ’ האוורד שיין ולדעתו “נראה ש FC הוא טכניקה בלתי הגיונית ומיוסדת”. אכן לפי מה שהבאנו לעיל, אין השיטה הגיונית כלל שהרי, למרות שלא למדו לכתוב מכירים הם את האותיות, וכן אינם מסתכלים בשת התקשור. ברם על פי חז"ל הענין הגיוני מאד. פרופ’ דנולין, שהיא מרצה באוניברסיטת ויסקונסין וחולקת על השקפתו של זו של פרופ’ האוורד שיין כתבה סקירה ביקורתית על ספרו של פרופ’ שיין בירחון האמריקאי על פיגור שכלי American Journal of Mental Retardation”” (ינואר 96), ובין השאר הביאה מחקר חדש שעדיין נמצא בדפוס שנכתב על ידי וייס, ואגנר ובאומן, בו היא מתארת אותם כשני פסיכולוגים מכובדים המתמחים בהתנהגות ונורולוג מפורסם, שהם כותבים: “סביר להסיק מהנתונים שכבר נמצאים שהתופעה של FC כן קיימת בצורה מסויימת עם תכולה תקיפות ואמינות עדיין לא מוגדרת... מחקר נוסף הכרחי להתקדמות בהבנתנו את הטכניקה, ואת הפגמים הנוירולוגים של אלו המשתמשים בו וכנראה בהצלחה”

הגישה המדעית החולקת על מצדדי תקשורת FC אשר בראשה עומד פרופ’ שיין ערכה לאחרונה מחקרים רבים בנסיון לסתור את אמיתות התקשורת.

בפרק זה נעמוד בעזהי"ת על כל טענותיהם של המתנגדים והספקנים למיניהם ונוכיח בעזרת השי”ת שאכן תקשורת זו אמיתית ללא שום צל של ספק. יחד עם זאת יש גם לעמוד על מגבלות התקשורת, לא כאותם החושבים שניתן לשאלם כל דבר ולקבל תשובה על כל דבר. ככל תקשורת, אף זו מוגבלת כפי שניוכח להלן מתוך דבריהם של החולים עצמם. הוכחת אמיתות התקשורת אין פירושה שאנו מסכימים עם השיטה המדעית המצדדת בתקשורת. אנו מסכימים באופן עקרוני לשיטה זו אולם לא מטעמה, ולא כפי ההסבר שהם נותנים לתקשורת זו, אלא לפי ההסבר הנובע מדבריהם הקדושים של חכמינו ז”ל ומאומת על ידי הדברים היוצאים מפי החולים עצמם.

נתחיל עם אלו הטוענים שאין כאן כל תקשורת אלא המסייע הוא המזיז לחולה את היד וכל הדברים הנכתבים בתקשורת זו הם פרי מחשבתו ורצונו של המתקשר בלבד. הראיה שצריך סיוע מצד המתקשר שיחזיק ביד החולה ובסיוע זה הוא מזיז את ידו. מספר ראיות נוספות להם, כידוע, אין צורך שהחולה יראה את הלוח כדי להביע את עצמו. אם כן כיצד ניתן ליחס את התקשורת לחולה כשהוא לא מסתכל כלל על הלוח בזמן התקשורת? וכי אדם מסוגל לכתוב בלי לראות כיצד הוא כותב? אין זאת אלא שידו של המתקשר מכוונת את התקשורת. ועוד ראיות אחדות להם, שהרי אם נקשור את עיני המתקשרת לא תעלה התקשורת כהוגן ואילו אם נקשור את עיני המתוקשר תעלה התקשורת כהוגן ואם כן נראה לכאורה בעליל שהכל בא מצדו של המתקשר. עוד מתווסף לנ”ל מחקרו של פרופ’ שיין בארה”ב שהראה כי אם המתקשר לא יודע מה שאלו את המתוקשר אלא כל אחד מהם נשאל שאלה שונה ענה הילד מה ששאלו את המתקשר ולא מה ששאלו אותו. אם כן גם זה מוכיח שאין הילד עונה כאן אלא המתקשר משיב לשאלות שהוא נשאל.