ת. רק אם השם רוצה שאדע.

ב) האוטיסט א. צרח בקולי קולות ורעד מפחד. לשאלת אמו המתקשרת עמו בתקשורת זו מה פשר הצעקות הללו,! שאלה אמו, מי? השיב: הס.מ.! (כינוי למלאך הממונה על מלאכי הטומאה). שאלה אותו אמו, וכיצד אוכל לעזור לך, האם קריאת תהילים תעזור לך? לא! השיב, רק אם אלמד תורה בעצמי זה יוכל לעזור לי.

אמו בקשה ממני שאשלח לו תלמיד שילמד עמו גמרא, וכן עשיתי. היא הבחינה שבמשך כל זמן הלימוד היה בנה מסתכל על הגג, כששאלה אותו: "מדוע אתה מסתכל למעלה"? השיב: "אני נהנה לראות את המלאכים הנוצרים מן הלימוד"!

ג) אותו הנער כשחזרה אמו לביתה מ”ברית מילה”, התנפל עליה עם שובה הביתה בנשיקות וחיבוקים. לשאלת אמו, מה פשר קבלת הפנים ה”חמה”? השיב לה באמצעות התקשורת FC: "כי קיימת היום מצווה גדולה"! על פליאת אמו "מנין לך מה שעשיתי? הרי לא ספרתי לך כלל לאן אני הולכת", השיב, "אני פשוט רואה את האור הגדול הקורן ממך כשם שאני רואה כשאת קוראת תהילים, ומכאן אני מבין שקיימת מצוה".

ד) ילד אוטיסט כתב שהוא רואה את הנשמה שלנו ויודע בדיוק מה מצבינו הרוחני. על שאלתי מה הוא רואה באדם שחטא, השיב: "אני רואה את הפגמים שמשאירים החטאים בנשמה כבגד שאכלו רקבון ועש שמראהו דוחה ביותר".

ה) מדריכים שעובדים במוסדות לילדים “מוגבלים” ספרו שהילדים מאד בררנים ביחסם לבני אדם, ישנם בני אדם המבקרים במוסד והילדים מיד כשרואים אותם אפי' ממרחק בורחים מהם כברוח מן האש, ואילו כשבני אדם אחרים באים לבקר, הילדים מתנפלים עליהם תופסים בידם או נתלים עליהם ולא מוכנים לשחרר אותם. קיצוניות כזו ביחס לבני אדם איננה טבעית, שהרי אצל בני אדם נורמלים החברותיים - חברותיים לכולם, ואלו שאינם כאלו מתרחקים מכולם, ואילו כאן אנו מוצאים קוטביות כזו ביחס לבני אדם.

מכאן שיש להם ראיה פנימית, בני אדם נורמלים בוחנים אחד את השני לפי מראיהם החיצוני ("האדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב"), ומאידך פגועי המח רואים את פנימיות האדם העומד לפניהם, ולכן יחסם שונה לכל אחד בהתאם לפנימיות העומד לפניהם, אם הוא צדיק נמשכים אליו ואם הוא רשע מתרחקים ממנו.

ו) (בהמשך לנ"ל בסעיף ה) סיפר לי רב מפורסם אחד, שראה איך ילד בשיתוק מוחין נמלט בצעקות היסטריות מאדם נכבד ומשכיל, ולא ניתן היה להרגיע את הילד. זמן רב לאחר שנרגע הסכים להסביר את פשר התנהגותו המוזרה, מאחר ואדם "מכובד" זה רגיל בחטא של פגם הברית ר"ל, ולכן הוא מלווה בים של מזיקים מפחידים ומאיימים ואי אפשר להתקרב אליו כלל. ובשיחה עם אדם זה התברר שהוא באמת פרוץ בחטא זה רק שנבצר מידיעתו שדבר זה אסור.

ז) ילדה פגועת שיתוק מוחין פורצת מדי פעם בזעקות אימה שמעוררות חרדה בלב כל השומעים הסבירה את פשר התנהגותה זו, בכך שבחדר נמצא אדם הקורא עתונים חילוניים וכשהוא קורא עניני עריות ומהרהר בדבר, נוצרים מזיקים מפחידים ומאיימים במראיהם עד שכמעט פורחת נשמתה של הילדה מרוב פחד.

ח) אשה פנתה אלי בתלונה שזה זמן רב מאז נשואיה היא סובלת מבעיות פזיולוגיות חמורות ועד היום לא מצאה מזור לבעיותיה. וכשפנתה למשפחה בעלת ילד פגוע מח שאמו מתקשרת עמו על מנת שיעזור לה לפתור את בעייתה הכרונית, השיב הילד כי מאז הנשואין הפסיקה לברך ברכות הנהנין. והאשה שנחשבה כאשה דתית אכן הודתה באשמה זו בלב שלם.

ט) "אני אוטיסט ורואה את העולם אחרת מרוב יצורי אנוש. אני רואה את ה”אדם” שהוא יציר הא-ל אני רואה בבירור גוף ונשמה ואת קשריהם עם העולמות העליונים....".

י)ש. מה אתה אומר על ר.?

ת. הירידה החלה כאשר ר. התחיל להתחבר לחבר אשר היטה לבבו מדרך החיים והכניס בו ספיקות באמונה, ובאחד הימים הם השתתפו בסעודה באחת המסעדות בתל אביב ור. אכל שם טריפה ובה היו מגולגלים ניצוצות מנשמתו של איש בליעל.

ש. האם יש מה לעשות?

ת. רק לעורר רחמי שמים עליו, עדיין לא הגיע הזמן לדבר איתו.

ש. האם ר. יחזור לדרך התורה?

ת. הוא יעבור משבר ואז יתבונן בעצמו כמה טוב היה לו בעבר וישוב לדרך התורה.

ש. מתי זה יקרה ?

ת. התפקיד של התפילה לזרז זאת ולהיות שמירה שלא יפול למקומות שקשה לצאת מהם.

יא) ש. האם החידושים והדרשות והפסקים שלי אמיתים?

ת. יש אמיתיים ויש שאינם כן, יש אמיתיים יש קרובים לאמת ויש יותר רחוקים מן האמת, אבל השם סולח לך מפני שאתה משתדל להתאמץ ולהשיג את האמת שכרך גדול עבור זה.

ש. האם התפילות שלי מתקבלות בשמיים?

ת. בזה אין לי השגה אבל תקפיד יותר בניקיון ובכוונה אמירת כל שם ושם .

ש. ילדות כמוך אמרו לי שתפילתי מתקבלת בשמים ואתה אומר שאין לך השגה?.

ת. חשבתי שאתה שואל אם מגיעים עד לכסא הכבוד ועל זה אין לי השגה.

יב) האם: רוצה להגיד מה שהוא לאבא?

הילדה: כן, להגיד לו שאני סולחת לו, ושהוא בסכנה רוחנית, הוא אדם שלא מצא את מקומו בעולם הזה, כי הוא חושב ששקר זה אמת, הוא חייב לחפש אמת, עכשיו הוא מסכן אני מרחמת עליו אני מאד שמחה שיכולתי סוף סוף להגיד לך את זה.

האם: את כועסת על אבא על משהו?

הילדה: מי שיודע אמת לא יכול לכעוס, אבא שכח אותי זה הכל. (האב לא בקר את הילדה זמן רב - הילדה בפנימיה לילדים מוגבלים טוטאלית)

האם: את רוצה למסור משהו לאחים שלך? (לילדה שני אחים גדולים ממנה)

הילדה: הם לא יבינו מה שאגיד, הם מדי בעולם הזה אין לי עכשיו מה להגיד כי אין לנו שפה משותפת.

יג) ש. מהיכן שורש נשמתי מהבל או מקין?

ת. מהבל.

ש. האם אני שורף והורג את הקליפות על ידי לימוד התורה והתפילות שלי?

ת. כן.

ש. האם הקליפות מפחדות ממני? כן.

ש. האם אני יכול לסייע לתיקון שלך?

ת. כן ללמוד משניות.

יד) ש. האם אתה יודע את המחשבות שלנו?

ת. כן!

טו) ש. האם את מרגישה אם העומד לפניך הוא צדיק או רשע?

ת. כן, כי הנשמה גלויה!