פרק ראשון

לפניכם כתבה מדעית (מתוך הירחון “מבט הארווד על החינוך” אוגוסט 1990) תרגום חפשי של קטע מתוך הכתבה המדעית שנכתבה על ידי פרופסור דוגלס ביקלן, מומחה לחינוך מיוחד, המשמש כראש מחלקת חינוך מיוחד ושיקום באוניברסיטת סיראקיוז שבניו יורק, שם הכתבה:

“Communication Unbound: Autism and Praxis”)") -"תקשורת משוחררת: אוטיסם והתנהגויות חריגות” :

(Dignity through Education and Language ) DEAL

Communication Centre

אף על פי שהגילוי התקשורתי החדש עם פגועי המח קיים בעולם כעשר שנים בלבד, נוכל להסביר את כל הענין על פי דברי חכמינו ז”ל שחיו לפני אלפי שנים, שדבריהם דברי אלקים חיים, כמו שכתוב: “סוד השם אל יראיו” והשלכתם לדורות, ועל כן נוכל לדלות מדבריהם הקדושים הסבר לתקשורת החדשה ויותר מזה נוכל להבין יותר לעומק את עולמם הפנימי של פגועי המח שעד היום היה כל כך רחוק מתפיסת העולם הרחב.

ונקדים את דבריו הנפלאים של רבי יונתן אייבשיץ בספרו “יערות דבש” על מגבלת חכמת המדע, אשר במקום שנמצא גבול יכולת הבנת המדע, משם מתחילה התורה וחז”ל להאיר את עיני שכלנו, וכפי שהענין כולו רמוז בהדלקת הנרות בביהמ”ק שכידוע המנורה היא סמל החכמה וסמלה אור, ומאידך, הסכלות היא החושך. על פי דברי שלמה המלך ע”ה במשלי “יתרון החכם מן הכסיל כיתרון האור מן החושך” וכן מורה הפסוק “חכמת אדם תאיר פניו”, ואכן המנורה היא סמל כל החכמות. כאשר ששת הקנים באים לסמל את שאר החכמות בפנותם לנר האמצעי כשהוא עצמו מרמז על חכמת התורה, וכל הנרות האחרים עשויים לשרת את התורה. והנה היו ממלאים את הנרות בשמן שיספיק למשך הלילה בלבד שהוא שיעור חצי לוג שמן וכן שמו בנר האמצעי, וכאן נתגלה נס מתמיד שכל הנרות כבו עם שחר ונר המערבי המשיך לדלוק עד הלילה שעת הטבת הנרות, נס זה בא ללמדינו שבמקום ששאר הנרות כבו כלומר הגיע קצה גבול השגתם, אבל הנר המערבי ממשיך לדלוק. דהיינו ניתן לקבל את האור שהיא ההשגה מן הנר מערבי. למדנו מכאן שבמקום שהסתיימה השגת המדע האנושי שם מתחילה התורה להאיר ולגלות את הידע האלוקי.

כאן בנושא זה רואים באופן נפלא כיצד דברים אלו שמביא ר’ יונתן אייבשיץ יוצאים לאור. כאשר המדע איננו מסוגל לתת פתרון לתופעה באים חז”ל ומבארים לנו את הכל. ואף על פי שחז”ל לא התיחסו ישירות לתופעה זו מכלל דבריהם למדנו איך להבין תופעה זו בדרך ברורה.

נקדים להביא את דברי הגמ’ במסכת בבא בתרא דף י”ב : “מיום שחרב בית המקדש...ניתנה נבואה לשוטים ולתינוקות” לכאורה דבריהם תמוהים מאד,

וכי לא מצא הקב”ה כלי נאה יותר לגלות את נבואתו לבני אדם אלא רק דרך השוטים?

עוד צריך להבין את המבואר בגמ’ מסכת נדה דף ל: שהתיחסו שם אל עובר ברחם אמו שהוא “צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו” כיצד יכול תינוק שעיניו עצומות ונתון במאסר במעי אמו לראות את כל הנעשה בכל העולם?

עוד מבואר שם בגמרא “מלמדין אותו (בזמן העיבור) כל התורה כולה“, ודבר תימה הוא, כיצד ניתן ללמד את כל התורה כולה במשך זמן כה קצר, לילד קטן כל כך, שיכולת הלמידה שלו כל כך מוגבלת?

את התשובה לשאלות הנ”ל נקבל, כאשר נבין יותר מהו האדם ומהי היכולת האמיתית שלו.

הנה כידוע האדם מורכב משני חלקים - מגוף ונשמה. אולם לאמיתו של דבר האדם עצמו הוא נשמה בלבד, והגוף הוא רק לבוש המאפשר לנשמה הרוחנית לבוא לידי ביטוי בעולם הגשמי הזה, וכמו שכתוב בתורה "על בשר אדם לא יסך" (שמות ל/לב) ומשמע שהבשר שלנו הוא לא האדם אלא בשר האדם. וכן כתוב באיוב "בעור ובשר תלבישינו ובעצמות וגידים תסוככני", משמע מפורש, שהבשר והעור שלנו הינם לבוש ולא האדם עצמו. והוא מפורש בזוהר הקדוש פ' יתרו דף עז ע"א וזה לשונו המתורגם לעברית "אם כן האדם מהו? אם תאמר שאינו אלא עור ובשר ועצמות וגידים, אין זה נכון שהרי בודאי האדם אינו אלא נשמה, ומה שהזכרנו עור ובשר עצמות וגידים כל אלו אינם אלא לבוש בלבד".

כמו כן ניתן להוכיח זאת בדרך פשוטה על פי ההגיון, שהרי גוף שניטלה ממנו הנשמה שוב אינו מתפקד וחי אלא מרקיב והולך, ואילו הנשמה בלא הגוף ממשיכה לתפקד ביתר שאת, כפי שהעידו לנו במחקרים על "מות קליני" שאנשים רבים עברוהו וחזרו לחיים, ומתארים את עצמם בזמן שנחשבו למתים כי נשמתם יצאה מתוך הגוף ויכלה לעקוב אחר כל הנעשה בגוף בלי שהם יוגבלו ביכולתם וכושרם. אם כן הנשמה היא עצם החיים והגוף אינו אלא לבוש או כלי בידי הנשמה.

והנה קודם שנכנסת הנשמה לגוף מקבלת היא שפע בלתי מוגבל של ידיעות מן העולם העליון וכמו שכותב הר’ דסלר בספרו “מכתב מאליהו” ח”ד דף 163 וזה לשונו שם “השגות פנימיות הן השופעות על הנפש בלי הגבלות זמן ומקום בלי הרף ובלי אמצעי מהעולם העליון הן באות ממקור הדעת ברוך הוא” אזי אין לנשמה כל הגבלה, לא ביכולת הראיה ואף לא ביכולת השמיעה וקליטת המחשבות של אנשים אחרים וביכולת הלמידה, ורק כשהיא מוכנסת לגוף היא מוגבלת על ידי מגבלות הגוף.

החלק המקשר את הנשמה לגוף הוא המח והוא המגביל את היכולת הרוחנית של הנשמה כשהיא כלואה על ידי הגוף וז”ל הר’ דסלר שם “תפקיד המח הוא להיות מסך והסתרה להנפש האדם להבטיח שלא תגיענה לו ידיעות אלא לפי מגבלות הגוף הזמן והמקום ולפי פעולותיו ומאמציו של האדם עצמו בעולם הבחירה והמעשה”. מכאן שכאשר המח נפגע מאיזו שהיא סבה כי אז הגורם החוסם את הנשמה הסתלק, ומעתה הנשמה מוגבלת וחסומה פחות על ידי הגוף, וכן כותב הר’ דסלר שם להגדיר את השוטה ”שאצלם המסך אינו כל כך חזק” ומובן עתה מדוע עתה ניתנה הנבואה לשוטים כיון שאצלם הגוף פחות מגביל וחוסם את הנשמה מלהתקשר לעולמות העליונים. לפיכך בזמן שבית המקדש היה קיים היו נביאים שהם זיככו את גופם כל כך עד שהגוף לא היווה חציצה בפני הנשמה וזו יכלה עם ההגבלה הגופנית ליצור קשר עם העליונים ללא הפרעה גופנית. אולם בזמן הזה של ירידת הדורות והתגברות הגשמיות שוב אין יכולת להגיע לנבואה כי אם רק באופן שהנשמה איננה מוגבלת על ידי הגוף, ותופעה זו מצויה אצל פגועי המח וכמו שהם בעצמם מגדירים את מצבם: “אינני עטוף בגוף בריא ולכן אני מרגיש את השכינה עם הנשמה האלקית שלי”. (ילד עם שיתוק מוחין בגיל 13)

ילד אוטיסט הגדיר את מצבו: “אני אוטיסט ורואה את העולם אחרת מרוב יצורי אנוש אני רואה את ה”אדם” שהוא יציר הא-ל אני רואה בבירור גוף ונשמה ואת קשריהם עם העולמות העליונים, כל פגועי הנפש הם בני אדם המהוים יותר נפש מאשר גוף בהתאם לדרגת נכותם. הגישה הרווחת בעולם שקר זה, שלאנשים נכים פחות הבנה של העולם ויושביו מאשר לאלה הקרויים נורמלים - מגוחכת.”

מעתה מובנת גם הגמרא בדברה על העובר הלומד את כל התורה כולה בזמן קצר כל כך. אין הוא לומד בעזרת המח הגשמי הקטן והמוגבל אלא על ידי הנשמה שאין גבול למהירות השגתה. וכן מובן כיצד התינוק הזה מסוגל לראות את הנעשה מקצה העולם ועד סופו, אין הוא רואה זאת בעיניו הגשמיות כמובן, שהרי הן עצומות, אלא בעיניו הרוחניות בעיני הנשמה שעדיין אינה מוגבלת על ידי הגוף, שהרי כיון שעדיין איננה כלואה בתוכו. וכבר רמזו לנו חז”ל על רעיון זה במשפט קצר שכתבו שם בגמרא “נר דלוק לו על ראשו וצופה מקצה העולם ועד סופו”. ולכאורה דבריהם תמוהים באיזה נר מדובר כאן? הרי לא מצאו בשום “אולטרא סאונד” זכר לנר ברחם. וודאי שכוונתם כאן לנשמה שהיא משולה לנר, על פי הפסוק "נר ה’ נשמת אדם", כוונתם במשפט זה “נר דלוק לו על ראשו” שהנשמה עדיין איננה כלואה בתוך הגוף אלא "על ראשו" כלומר מחוץ לגוף מעל הראש. ולכן הוא מסוגל לראות מקצה העולם ועד סופו מה שאין כן אדם שנולד כבר. שם הנשמה בתוך ראשו ומוגבלת על ידי הגוף ומשום כך מוגבלת ראייתה. וכן יכולת העובר לעבור על כל התורה כולה למרות היותו קטן ומוגבל כל כך, כי כל מגבלותיו הן מצד הגוף. אולם העובר מסוגל לקלוט דרך הנשמה גם ללא התיווך של המח כי הנשמה עודנה מעל ראשו ויכול ללמוד מהר כל כך, למהירות קליטת הנשמה אין גבולות ולפי”ז מתפרש היטב מה שמוסיפה שם הגמרא לומר כשיוצא לאויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו ושוכח את כל התורה שלמד שם. לכאורה מה ענינה של מכה זו?

מבאר המהר”ל ב”גבורות ה’ “ פכ”ח וז”ל “בעוד שלא יצא לאויר העולם אז נשמתו נבדלת ואז היא שכלית לגמרי וידע כל התורה, ובעת יציאתו נגמרה בריאתו והנשמה תתחבר לחומר, וכאשר תתחבר הנשמה אל הגוף נעשה אדם חי מדבר גשמי וזה שמשכח כל התורה וכו’, והכאה הזאת שהוא מכה על פיו רצה לומר גמר צורתו ונקרא זה הכאה גמר מלאכתו כן גמר צורתו שהוא חי מדבר הוא נעשה על יד גמר פיו ששם כח הדברי, והגמר הוא הכאה ושם נגמר ונעשה האדם מורכב מן הנשמה השכלית וגוף”. ולפי”ז “המכה” שמכה המלאך היא גמר מלאכת האדם שבו מתחברת הנשמה אל הגוף על ידי המח ומכאן ואילך “מוגבלת” הנשמה על ידי הגוף הגשמי והשכחה היא מחמת החיבור אל הגוף, והגוף הוא השוכח אבל הנשמה לעולם איננה שוכחת, ותופעה מענינת זו שאין שכחה אצל הנשמה מצאנו אצל פגועי המח שהם אינם שוכחים דבר כיון ששם הגוף איננו מגביל את נשמתם.

על פי הסבר זה נוכל להבין את כל התופעות ה"מוזרות" שמנינו לעיל. התקשורת הזו נעשית באופן שהחולים אינם מסתכלים כלל על הלוח ובעקבות תופעה מוזרה זו חלק מן המדענים מכחישים את אמינות התקשורת, בטענה: וכי היכן מצאנו שאדם מסוגל להצביע על הלוח ללא הסתכלות בעיניו? והנה עתה על פי ההסבר הזה שהפגועים במחם מוגבלים אמנם בגופם אולם אינם מוגבלים מצד נפשם ונשמתם, ולכן הם מסוגלים לראות ישירות דרך הנשמה ללא הצורך להשתמש בעיניים. ואכן זה מה שהם עצמם כותבים לנו דרך התקשורת: “אני רואה דרך הנשמה” או כמו שכתב ילד בסרט וידאו מאוניברסיטת סירקיוז: “ אני רואה את המקלדת בעיני רוחי מעין מקלדת דימיונית ושם אני מצביע”, או כמו שכתבה לנו ילדה קטנה החולה בשיתוק מוחין: “אני אינני צריכה להסתכל בעיניים כדי לראות” ועל השאלה מדוע אנחנו “הנורמלים” זקוקים לעיניים כדי לראות? השיבה: “כי המח מפריע לכם לראות”.

וזה מסביר את מהירות קריאתם כמעט ללא גבול ביחס לנורמלים. כי הנורמלים קוראים באמצעות עיניים גשמיות, שככל דבר גשמי מורכב מחלקים חלקים וכן הקריאה חייבת להיות על ידי צירוף של כל אות ואות, ואילו קריאתם של פגועי המח היא באמצעות עיני הנשמה, שאין פעולתה כפעולה הגשמית להבחין בכל חלק לחוד אלא צורת הקריאה היא על ידי צילום כולל של כל החומר הנקרא הנעשה בחלקיק של שניה הנשמר בראשו של החולה.

וכן השמיעה שלהם ומהירות החישוב שאין להם אח ורע אף אצל הגאונים ביותר, כיון שכאן לא המח הגשמי מחשב אלא הנשמה באופן ישיר.

בירור ואימות התאוריה שעל פי חז”ל:

לכל התיאוריות האחרות אין להם הסבר שיכול להקיף את כל התכונות שהוצגו לעיל ובזה עולה עליהם התאוריה הזו שמסבירה את כל המצבים והתכונות הנ”ל, ויתרה מזאת על פי התאוריה הזו ניתן לחזות מראש תכונות נוספות שלא עמדנו עליהם בתחילה, שהן בלתי סבירות אצל בן תמותה. אולם כתוצאה מן התאוריה יכולים אנו לחזות מראש תכונות אלו ואכן נמצאו רבות כאלו שרק בעקבות ההסבר הזה של חז”ל יכולנו לגלותם.