ש. ובמה אפשר לעזור לך? אולי אם אקרא תהילים?

ולכן על פי בקשת אמו שלחתי תלמיד שילמד עמו, וכך היה א. יושב בשקט ובצמאון שמע את דברי המלמד אולם כל משך זמן הלימוד היה מפנה את ראשו לתקרה,

ולשאלת אמו: מדוע אתה מסתכל כל הזמן על התקרה?

ת. אני נהנה לראות את המלאכים הנוצרים בשעת הלימוד.

ב) כשאמו של א. חזרה פעם מסעודת ברית מילה קדם א. את פניה בשמחה רבה, לשאלתה "מה פשר השמחה"?

ת. אני שמח כי אני רואה שקיימת מצוה גדולה.

ש. וכיצד אתה רואה? שואלת האמא?

ת. אני רואה את האור הגדול שקורן ממך ומזה אני מבין שקיימת מצוה גדולה, אותו אור שאני רואה שקורן ממך כשאת קוראת תהילים.

ג) ובאחד החוגים ספרה האמא שכל יום שהיא קוראת תהילים אפי' שבנה לא ראה אותה שקראה הוא מגלה את שמחתו על ידי חבוקים וכדו' וביום שלא קראה תהילים הוא אינו מגלה חבה יתירה.

ד) ש. האם יש לך מה להגיד לאמא?

ת. אני מאד אוהב אותה היא מצילה אותי ממות. לא יכולתי להמשיך את העונש הזה בלי אמא.

רציתי להגיד לך שאני מפגר בגוף אבל לא בנשמה, אני סבלתי כל כך שרציתי שתוציאי אותי מהמקום הזה, סליחה אמא, אבל לא ידעתי מה לעשות. (ההתנצלות באה על התנהגותו המופרעת במטרה להוציאו מן המוסד החילוני).

ש. למה אתה צועק כל הזמן?

ש. האם אתה אוהב ללכת לכותל המערבי?

ת. מאד!

ש. מה אתה רואה שם? – את השכינה!

ש. מדוע רצת לכיוון הר הבית בפעם האחרונה?

ת. כי השם צריך לבנות את בית המקדש בעתיד הקרוב, ולא יכולתי להתגבר על ההתרגשות שלי.

ש. מדוע צעקת כל הזמן "הנה!" כשהיינו ליד הכותל?

ת. השם אחד!

ש. איך אפשר לעזור לך?

ת. אני צריך קודש אני צריך ללמוד!

ש. איך אפשר ללמד אותך?

ת. לא יודע, אבל זה יעזור לי.

ש. האם אתה מבין כל מה שאני מדברת אתך כל הזמן?

ת. כן, אני מבין יותר ממך.