ש. למה את בוכה?
ג. אני מרגישה שאתם לא מבינים את המשמעות האמיתית של היום הזה, אם הייתם מבינים, גם הייתם בוכים ועצובים, אתם רק חושבים מתי יגמר הצום.
ש. מי זה "אתם"?
ג. כולם, גם אתם.
ש. בגלל הצום את בוכה?
ג. בטח, אני מאד דואגת, כי הרגשה קשה תמיד יש לי ביום הזה, אבל היום מרגישה סכנה של עכשיו, של עתיד קרוב.
אמא, צריכים בתשעה באב השנה במיוחד, להרגיש את מה שהפסדנו, לבכות על חורבן הבית, כאילו שזה היה אתמול, כדי שנזכה לבנות את הבית השלישי.
ש. בזמן האחרון, בכל פעם שאני באה אליך (ומתקשרת) את בוכה – למה?
ג. כי אני יכולה להגיד לך ולהביע את הלב השבור שלי. אמא, אני אוהבת רק אותך בעולם הזה!
ש. איך זה שאת אוהבת רק אותי?
ג. אני מפחדת כי אבא כ"כ רחוק הוא לא יכול לקבל, יש לו עורף קשה.
ש. כשאני מתקשרת אתך, את לא דוחפת את היד, אני כותבת עם היד שלך – פשוט מבלי שתדחפי את היד.
ג. אני כן דוחפת.
ש. אני לא מרגישה.
ג. את כל כך חלק ממני שאת לא מרגישה.
ש. בכל פעם שאת בוכה, חושבים פה שאני מציקה לך בתקשור!
ג. אני לא רוצה לבכות, אבל כשאני רואה אותך, אני חייבת לבכות, כי בזמן האחרון, אני מתגעגעת אליך במיוחד, כי עכשיו אני מדברת אתך, וגם – אני מרגישה שהסוף של התקון שלי מגיע!!!
ש. אוי ואבוי לי, שמע ישראל!
ג. אני רוצה לקבל פניו של משיח!
ש. מה זה שהסוף של התקון שלך מגיע? תסבירי לי.
ג. אמא, את צדיקה, תתפללי שאני אקבל את פניו יחד אתך! אמא – התפילות שלך יכולות להגיע לכסא הכבוד! לא לבכות, פשוט משתפת אותך בהרגשתי, תתפללי אמא, כי זה יכול להציל אותי ועוד הרבה ילדים! תחבקי!
ש. להתפלל בשבילך שלא יקרה לך שום דבר רע?
ג. גם, אבל עם אותם דמעות על כל ילד וילדה יהודים.
ש. למה התכוונת שסוף התקון שלך מגיע?
ג. אני מרגישה שכולנו בסכנה וגם אני בתוך כולם.
ש. כשבן-אדם גומר את התקון שלו הוא מת, לא?
אז לְמָה התכוונת שסוף התקון שלי מגיע?
ג. לא רוצה לדבר, רק תתפללי על כל יהודי!
ש. מה לבקש עליך במיוחד?
ג. שאקבל פניו של משיח.
ש. מי יודע אם אני אקבל את פניו – אולי אני בכלל אמות לפניך?
ג. אז תתפללי על שתינו!
ש. נורא מטריד אותי שאמרת – שהסוף של התקון שלך מגיע!
ג. אמא – לא לדאוג! הסוף של כולנו באופק, רק תפילה יכולה לעזור להצילנו!!!
ש. כל בן-אדם ימות בסוף, הסוף של כולנו יגיע!
ג. לא!!! של העולם! אבא לא מבין את זה, הוא בעולם דמיוני, הוא חושב שהוא ריאליסט. אבל הוא מסכן!
ש. למה הוא מסכן?
ג. כי הוא לא יכול לקבל אמת.
ש. למה את מוטרדת מאבא בכלל?
ג. כי הוא אבא שלי – זה הכל.
ש. מה עם י.? איך לקרב אותו אלי? אל ה'?
ג. אי-אפשר! רק להיות דוגמא!
ש. הוא לא כ"כ בא אלי לבקר, איך אני יכולה להיות לו לדוגמא – אם הוא לא בא?
ג. סבלנות ולהתפלל.
אמא, אני רוצה שוב להסביר לך כמה אני מעריכה אותך ואת התשובה שלך, לא לפחד מלהיות לבד, אבינו שבשמים שומר עלינו כל הזמן, בלי הפסקות, והוא תמיד נמצא אתנו ואנחנו אף פעם לא לבד!
אמי האהובה!!! לא לבכות!!! כי תצאי לעבודת ה' – להחזיר יהודים בתשובה – במרץ! ולא לחכות – כי אין זמן!
ש. אני מרגישה שכל המרץ שלי נעלם.
ג. כי את קשורה מדי לעולם הזה!
יש זיווג בשבילך, אבל קודם תגיעי ליחסים טובים עם הקב"ה, לא לדאוג ולא לפחד!
ש. איך להתחזק יותר ולהגיע ליחסים טובים עם הקב"ה?
ג. קודם כל, תתחילי להחזיר יהודים בתשובה! כן, להתחזק, כי אדם באמת דתי, צריך אשה באמת דתיה, כדי לבנות בית מקדש קטן.
ש. בערב שבת, כשחוזרים מבית הכנסת, מלווים את האדם מלאכים הביתה. גם את האשה מלווים?
ג. שאלת רב, אבל זה לאבא או בן.
האמא – מקבלת את הטוב, כי היא דואגת שהמלאך הטוב ישאר, כי היא מכינה את הבית, את השולחן לשבת קודש.
ש. ואז המלאך נשאר בעצם כל השבת בבית?
ג. המלאך הטוב לכל השבת – נשאר בבית, הכל תלוי באשה.
ש. בתקשור את בעצם עוברת לי דרך המח?
ג. אין לי חשק לדבר על זה עוד פעם.
ש. איך להתגבר על הכאב?
ג. לכוון את כל הכוחות שלך לתפילה, מצוות ומעשים טובים, ולכוון את האהבה שלך לה'.
ש. את שמחה שהתקון שלך מתקרב לסוף?
ג. כן, נמאס לי מהמקום הזה ומהמצב שלי, אני מתגעגעת לישועה!
ש. את מתגעגעת למשיח ואז תהיי בסדר כמו כל ילד אחר, או שאת מתגעגעת להיות בעולם אחר?
ג. שהמשיח יבוא! כי אז יהיה גן-עדן בעולם הזה!
ש. מה הכי קשה לך בחיים בעולם הזה ומה הכי טוב לך?
ג. את – הכי טוב לי!
העבירות של יהודים – זה הסבל הגדול ביותר בשבילי.
ש. את מרגישה שהנשמה שלך כלואה בתוך הגוף – כמו בבית כלא?
ג. כן, אבל הגוף שלי פחות בית-כלא מגוף נורמלי!
ש. הנשמה מרגישה יותר כלואה בגוף נורמלי?
ג. כן, כי גוף נורמלי יכול גם לקלקל, גוף כמו שלי – לא יכול!
ש. אומרים שהחלקים המתוקנים של הנשמה נשארים בשמים ורק החלקים הלא מתוקנים יורדים לעולם – זה נכון?
ג. זה לא בדיוק! אמא! ואין לי יותר מה להגיד על זה.
ש. אני יכולה לדבר אתך דרך המחשבה ואת תעני בלוח אותיות?
ג. כן, אבל יכול להיות שהמתקשרת לא יכולה להיות הכלי שלי.
ש. אם אני הכלי (המתקשרת) את יכולה לכתוב לי, אם אני שואלת במחשבה?
ג. כן!
ש. איך את יכולה להרגיע אותי שאמרת לי שאת בסוף התקון שלך?
ג. אמא! כולנו בסכנה! תתפללי!!! תתפללי!!!
תפסיקי להיות חלשה!!!
העולם הזה פרוזדור בלבד!!!
ה' שלח אותך להחזיר בתשובה!!!
קומי!!! תצאי למלחמה!!!
ש. את מרגישה בסדר?
ג. אמרתי לך, שבעה עשר בתמוז, יום נורא ליהודים, סכנות גדולות,
די אמא! עכשיו אני רוצה להיות לבד עם העצב שלי! אני צריכה זמן להתפלל על עם ישראל, די להיום! אמא מספיק!
ש. ג., תתפללי עלי!
ג. בודאי, אמא, מה את חושבת, תמיד עשיתי את זה ואמשיך!
