ש. מה את רוצה להגיד לי?
ג. להגיד לאמא שאני אוהבת אותה.
ש. אני גם מאד אוהבת אותך והתקשור הזה ממש עושה לי טוב וזה מה שמחזיק אותי עכשיו.
איך שאני מאושרת היום, ג., אל תתעיפי מהר-בסדר?
ג. כן, אשתדל, אבל כשנגמר-נגמר!
ש.זאת אומרת כשאת לא מקבלת יותר אינפורמציה או כשאת עייפה?
ג. כשהסוף מגיע.
ש. איזה סוף?
ג. של השיחה.
ש. מי קובע ומחליט מתי סוף השיחה?
ג. לא אני.
ש. משמים?
ג. כן.
ש. למה לא נותנים לנו לתקשר כמה שאני רוצה?
ג. לא יכולים, כי יש לי הרבה דבורים בלי תוכן.
ש. זאת אומרת שאת אומרת דברים לא ממש חשובים – ולא כדאי שתגידי אותם?
ג. לא! את שואלת מדי הרבה דברים שאין עכשיו תשובה.
ש. זאת אומרת שמהשמים לא מרשים עכשיו להגיד את זה?
ג. גם אין תועלת לזה.
ש. אז עם מי אני מדברת בעצם, הנשמה שלך רק כלי שמעביר לי – ממי?
ג. נכון, אבל גם את מדברת אתי, כי יש רמות שונות לדבר – הזה.
ש. עם מי עוד אני מדברת?
ג. רק אתי, אבל כמו כולנו כל אדם, הנשמה שקרובה לה' יכולה לפעול רק לשם שמים, אין לה בחירה, אבל החלק היותר מעורב עם הגוף – יש יותר בחירה.
ש. יש בנשמה חלק שיותר מקורב לה' וחלק שיותר מקורב לגוף?
ג. לא בדיוק אבל בערך.
ש. מה עושים – איך מסבירים לאדם שלא מאמין שיש אלוקים?
ג. לשאול אותו, איך יכול להיות שאדם כמוהו אינטלגנטי ומלומד יכול – לדלג על עובדה כ"כ ברורה, שהעולם וכל שבו לא יכול להיות מקרי, שזה מדי מסובך להיות מקרי, ואדם כמו אבא – מבין את זה, אבל הוא נלחם נגד זה, כי הוא לא רוצה להיות עבד ה', הוא רוצה חופש אפילו שהחופש שהוא מדמיין שיש לו, הוא באמת בית סהר לתאוות – ו י. הוא כמו אבא.
ש. למה י. כמו אבא ו ז. כמוני?
ג. ככה.
ש. כשאת ישנה, אפשר להקריא לך – ואת שומעת?
ג. בודאי!
ש. אפילו כשאת ישנה את שומעת מתוך שינה? אני לא מבינה!
ג. לא צריכה להבין! הנשמה לא ישנה!
ש. אפילו אם אקרא, לא בקול – בלב, בלי מילים – כן תשמעי בנשמה שלך?
ג. כן! בעומק!
ש. בעומק של הלב שלי או הנשמה שלך?
ג. של הנשמה שלי.
ש. אז מידי פעם אקריא לך אפילו כשאת ישנה?
ג. טוב אמא.
ש. כשאת באה הביתה והטלויזיה דולקת, את מבינה מה משדרים בטלויזיה?
ג. אני מבינה שיש טומאה בחדר.
ש. אם מדברים באנגלית בטלויזיה-את מבינה מה שאומרים?
ג. זו גם טומאה!
ש. את מבינה מה שאומרים או לא?
ג. רק הנשמה, כן, אבל הנשמה לא רוצה לשמוע.
ש. כשאת באה הביתה-לא להדליק טלויזיה?
ג. נכון!
ש. בזמן הקרוב-אני אקח אותך רק באמצע השבוע, אני פוחדת שתרגישי לא טוב ויהיה לי קשה לטפל בך לבד כל השבת.
ג. אני לא חייבת אמא, אם זה קשה לך.
ש. זה תענוג גדול שלי לקחת אותך ואני בטוחה שגם שלך, אבל אקח אותך באמצע השבוע שלא יהיה לי קשה.
ג. נכון, זה תענוג שלי.
ש. מה אני יכולה לחדש לאנשים בהרצאות, אם תצא חוברת של כל התקשורים שלך וידעו כל מה שאמרת?
ג. לראות בעיניים את האמא מספרת!
ש. התפרסמה כתבה על המעון שלך, בעתון מעריב-רוצה שאקריא לך קטע מרגש?
ג. כן.
ש. בכתבה נאמר לאחר תאור כל המקרים הקשים שבפנימיה:
"רק בסוף, באחת מקומות הפנימיה, בחדר הכי יפה, פגשתי את ההורים. "לגליה המתוקה שלי – מאמא באהבה!" זה כל מה שהיה כתוב על סדרה של תמונות מצוירות בהקפדה, שנתלו מעל המטה והגרון נחנק! בגלל ההכרה שכמו לפתע נחתה, שהמראות הקשים והכואבים שראיתי במשך היום, הם בעצם ילדים של מישהו, בגלל ההבנה שלאהוב אותם ולחיות אתם, אינם דברים שתמיד ובהכרח יכולים ללכת ביחד."
ש. זה ממש מרגש – נכון?
ג. כן, אבל היא (הכתבת) לא מבינה, מה זה באמת אהבה של הורה, ולא מה זה אהבת אבינו שבשמים! זה כואב לי המאמר! לא טוב, כי התמונות הטפשיות האלה, זה נראה לה אהבה. היא לא מבינה שכאשר תלית אותם – אהבת אותי פחות, עכשיו יש לי את כל ליבך, את לא צריכה תמונות כשיש לך אותי – ג. בתך!!! והיא לא מבינה שכל ההורים, עם תמונות או בלי תמונות, סובלים ואוהבים ורוצים את ילדיהם בריאים ושלמים, אבל ה' בוחן אותם! די! גמרתי!
ש. אני מתרגשת שסוף, סוף יש לי ילדה אמיתית.
ג. זו הטעות של כולם.
ש. למה?
ג. אנחנו הפגועים, תמיד היינו ילדים אמיתים, אבל רק יחידי סגולה הרגישו את זה.
ש. אפילו בלי תקשור הרגישו את זה?
ג. כן, יש הורים שהרגישו ומרגישים בלי תקשור.
ש. זו זכות גדולה שאני מתקשרת אתך, רב ההורים לא מתקשרים.
ג. נכון, אין ספק שיש לך זכויות.
ש. בפעם שעברה היו לך תשובות מאד קצרות ובתוך הלב – מאד רציתי שיהיו תשובות ארוכות, ויופי – שיש לך היום תשובות ארוכות!
תלמדי אותי מה זה אהבה? מה את חושבת על אהבה?
ג. אהבה זה צורך לא להרגיש לבד, זה צורך להרגיש שלמישהו אכפת עלינו, זה מקלט מהעולם הקשה, אבל כל מה שכתבתי עכשיו זה פרוש ללא מאמינים.
למאמיני – זה אחרת – אהבה קודם כל, חייב להיות לשם שמים – לפי דינים, אהבה אלוקית זו דוגמא שלנו, כי ה' אוהב אותנו בלי תנאים!
ש. "אותנו" – הכוונה לילדים המוגבלים?
ג. לא, ליהודים המאמינים, וגם אם אנחנו מורדים ומתרחקים ממנו – הוא עדיין אוהב את ילדיו.
ש. זה ממש מחזק אותי התקשור אתך. ומה עם הגויים?
ג. הגויים זה אחר, ולא רוצה לדבר על זה. אבל אהבה בלי תנאים – לשם שמיים, זה באמת אהבה, כאשר בעל ואשה אוהבים, זה צריך להיות דבר קדוש ובלי תנאים גופניים, הוא והיא בונים ביחד עם ה' – בית מקדש קטן וממלאים את הפסוק: "פרו ורבו". וכל זה לשם שמים – ואהבה גדולה שיש לנו אפשרות לעשות רצונו.
גם אהבת-ילד – זה שאנחנו עושים רצון ה' ומחנכים הילד לעבוד את העבודה טוב, זה האהבה והשמחה הגדולה ביותר לאבא ואמא, כל אהבה באה ישיר מה' – שהוא כולו אהבה!
ש. אבל כשאנחנו אוהבים, אנחנו לא מודעים לכך שאנו עושים רצון ה' – אנחנו נבראנו עם היכולת לאהוב את הילד – נכון?
ג. אהבה שאת מדברת עליה, זה לא אהבה באמת, זה צורך של האדם לא להיות לבד.
ש. שאלתי אתמול את הרב שמלמד אותי בבני ברק; אם גבר מתחתן עם אשה כמוני, שכל הסכויים שלא יהיה "פרו ורבו" אתי, אז אין לו מצווה אם הוא מתחתן? הרב אומר שלא! המצווה היא רק ל"פרו ורבו".
ג. נכון, אבל אסור לגבר להיות בלי אשה – כי הוא יכול לעבור עברות.
ש. למה ה' כ"כ אוהב אותנו – כמו אמא את הילדים שלה?
ג. כי הוא ברא אותנו ואנחנו קבלנו את תורתו ואמרנו – נעשה ונשמע.
ש. כל הגויים באמת לא רצו לקבל את התורה?
ג. בהחלט לא!
ש. ה' באמת שאל אותם או שזה רק אגדות?
ג. אין רק אגדות, אמא, ואסור להגיד את זה.
ש. ה' יסלח לי, שאלתי בשביל האנשים החושבים כך!
גליה, כשמתים – ה' אוהב ומחבק כמו שאמא מחבקת?
ג. אמא, כ"כ דואגת למוות, תדעי שהכל כמו שצריך להיות הכל מתאים לא לדאוג!
ש. אני מתחילה להרגיש אהבת ה'.
ג. אני מאד שמחה בשבילך כי זה דרגה גבוהה.
ש. לגבי ז. המטפלת שלך עם מי כדאי שתתחתן?
ג. אסור!
ש. אז למה לי היה לך מותר להגיד לא להתחתן עם החבר שלי לשעבר ולז. את לא יכולה להגיד?
ג. כי ככה אמרו לי. גם את היית בסכנה גדולה עם החבר שלך לשעבר – פקוח נפש!
ש. איך את מצליחה לכתוב על לוח האותיות בלי להסתכל על האותיות ואת אפילו כותבת מתוך שינה?
ג. ממך אני מרגישה את האותיות.
ש. ממני או מהמתקשרת?
ג. ממך אם את כותבת ומהמתקשרת אם היא כותבת.
ש. את לא מסתכלת על האותיות?
ג. לא דרך העיניים.
ש. את מסתכלת עליהם לא דרך העיניים?
ג. מרגישה אותם.
ש. את כאילו מרגישה אותם בדמיון?
ג. לא תביני, אמא.
ש. לגבי ז. והאופנוע, אמרת שהאופנוע יכול להיות דרך שה' ילמד אותו שהמקום האמיתי שלו זה בבית המדרש, איך אפשר ללמוד דבר כזה מאופנוע?
ג. להגיד לו מה שאמרתי.
ש. כבר אמרתי לו.
ג. יהיה יום שהוא יבין, אבל כדאי לו להבין בעצמו – לפני!
ולהגיע לגמרא שלו – לפני, להגיד לו את זה.
ש. שימשיך לנסוע על האופנוע או לא?
ג. הוא צריך לחזור בתשובה – עכשיו! כי אין זמן וה' לא מסכים שקודם הוא יעשה חיים בטומאה ורק אז יחליט, אחרי שהוא עשה כיף – לחזור בתשובה!
ז., אתה חייב לשמוע את המילים של אחותך! כי זה בא מלמעלה!!!
ש. זה בדיוק מה שז. אמר לי – זה מדהים!!! אני בשוֹק!
ז. אמר לי שיחזור בתשובה אחרי שיעשה חיים! – מה להגיד לו?
ג. להגיד לו שהוא לא עושה את לוח הזמנים!
ש. איך אפשר להסביר לו שאין זמן?
ג. ה' לא ירשה לו לקלקל את הנשמה שלו, בגיל 20 האדם מקבל עונש.
הוא שייך למשפחה שלך – והצדיקים דורשים שגם הוא יהיה צדיק!
ש. מה אם הוא לא יעשה את זה בטוב – הוא יעשה את זה ברע?
ג. להגיד לו.
די! מספיק עם התקשור היום! רק אני רוצה להגיד לך אמא, שהזמן לכולנו
מוגבל, כי זמנים קשים בעתיד הקרוב – לעם ישראל!!!
ש. איך אפשר לפחד פחות מהזמנים הקשים?
ג. לעבוד עבודת חסד!
להחזיר יהודים בתשובה!
