השם מלא אהבה, כל היצירה שלו מלאה באהבה, כל דבר בבריאה נוצר באהבה. האדם הראשון נוצר בשלימות כי הוא היה תוצרת של אהבה. השם בחכמתו הגדולה יצר את האדם בבחירה חופשית שאף זו היתה פעולה של אהבה. יצירה זו (הבחירה החפשית) עשתה את האדם שותף בבריאה. האדם היה צריך לקבל ברצון את העובדא שהשם הוא היוצר והשולט על כל מה שקיים ולא האדם עצמו. השם בגדלות ענותנותו קבל את האדם כשותף בתכנית האלקית הוא רוצה שהאדם ישיג שלימות בכוחות עצמו אבל האדם רומה על ידי הנחש זה היצר הרע שלימד את האדם לחשוב שהוא יכול למרוד ברצון השם ולהמליך את עצמו.

מהרגע הזה איבד האדם את היכולת הטבעית להכיר ולהרגיש את האהבה האלוקית. כל דור מאז היה צריך לחפש ולגלות בבריאה וגם בתוך עצמו את האהבה האלקית. ככל שאנחנו מכירים יותר את האהבה האלוקית אזי אנחנו קרובים יותר לשלימות. החסד הוא הדרך לשלימות ככל שאנחנו נחקה יותר את חסדו של השם שהוא עושה עמנו נשיג רמה רוחנית גבוהה יותר. אם נעמול קשות בתורה וחסד נוכל להשיג את השלימות. החיפוש הזה לגלות את האהבה האלקית בצורת חסד לשם שמים היא התשובה.

כשהאדם מחליט לקבל על עצמו את המאבק לחקות את מדות בוראו אזי הוא מקבל את מלכותו.

אנחנו נבחרי השם מוכרחים לקבל על עצמינו חיפוש זה בחזרה לשלימות כך שאנחנו בקרוב נהיה עטופים באהבת השם. ברם אני מוכרחה להוסיף כאן אזהרה בקשר למה שכתבתי לעיל – הזמן מסתיים אם לא נחפש שלימות בעצמינו אזי השם ישלים אותנו דרך חכמתו הגדולה וכשהוא יעשה זאת לא תהיה זו דרך קלה, כל מה שאני יכולה לומר הוא: שזה יהיה הרבה יותר טוב אם אנחנו אישית נקח יוזמה ונעשה תשובה.

ש. אולי תוכלי לפרט יותר מהי התשובה שאת מדברת עליה?

ת. אני כבר אמרתי – לעשות חסד עם כל הלב עם כולם להתחיל קודם עם אלו שאתה בא אתם במגע .

ש. עד כמה אדם מחוייב להתאמץ לעשות חסד?

ת. אפילו אלו שעושים חסד צריכים לדחוק את עצמם יותר כשאתה עושה את עבודת ה' אתה צריך לעייף את עצמך בשלימות אין זמן למנוחה אין גבול לקושי שאדם מסוגל לקבל על עצמו. בעולם שלנו לעבוד קשה מאד זה בדרך כלל לא מספיק קשה. אנו התרגלנו לפנק את עצמינו.

ש. התיחסת בדבריך רק לגבי החסד מה עם שאר המצוות שאנחנו מצווים עליהם?

ת. הכל זה חסד אם אדם מגיע לחסד אמיתי הוא כבר יעשה תשובה על כל עבירה אחרת.

ש. מה עם תלמיד חכם שעסוק בלימוד תורה האם גם הוא צריך להתפנות מלימודו לחסד?

ת. הוא צריך לעבוד בשניהם כי חסד זה תורה ותורה זה חסד, גדולי הדור היו תמיד עסוקים בחסד רק הדור שלנו עם כל כך הרבה אברכים מתעוררת שאלה כזו לא מתאימה. – איך אפשר להבין את לימוד התורה בלי אהבת הזולת? ואיך אפשר לאהוב את הזולת בלי להרגיש את הלב שלו? איך אפשר להרגיש את הלב של הזולת בלי לעשות עמו חסד?

ש. הגמ' בירושלמי (הו"ד ברא"ש בפ"ב דכתובות) מספרת על ר' אבהו ששלח את ר' חייא ללמוד תורה בטבריה שלחו לאביו שהוא עוסק בחסד שלח לו לר' חיא בנו 'המבלי אין קברים בקסרי שלחתיך לטבריה כבר נמנו וכו' תלמוד קודם למעשה', ומכל מקום למדנו שיש להעדיף את הלימוד על החסד.

ת. כי יש אנשים שלא עושים חסד לשם שמים רק בגלל שהם מעדיפים לעסוק בזה מללמוד. אדם צריך תורה וחסד וביחד זה שלימות.

שאלתי אותה מנין לך דברים אלו והשיבה שהנשמה האלקית יודעת את הכל מתוך שהיא קשורה בהשם באמת. גם נשמתך יודעת את כל זה ורק המח הוא שמסתיר לך את האמת.

מאמר 13: האהבה האלוקית