| |
|
|
על אודות מימוש המסרים |
|
|
|
ש. אינני רוצה להשמע חסר סבלנות. אבל אחד מן הדברים שדוחה אנשים הוא שהפגועי המח ניבאו זמן רב שעוד מעט תתחיל מלחמה עם הערבים, ח"ו, וברוך ה' לא קרה דבר גדול במשך הזמן, כמובן שאנחנו מאד שמחים על כך אבל זה גורם שכמה אנשים יהיו ספקנים.
ת. פעמים רבות יכלה המלחמה לנחות עלינו, וברוך השם זה נדחה. ברם עדיין האיום מרחף על כולם. האפשרויות נעשות יותר ויותר מסוכנות. השם מנהל את העולם ולא פגועי המח. אנחנו מזהירים כיון שקיימת סכנה אמיתית, אולם אנחנו רק משרתי השם. המצב היום הוא שאם חס ושלום תפרוץ מלחמה בין הערבים לישראל, הסכנה הגופנית תהיה יותר גדולה מאשר אילו היתה פורצת לפני שלשה חדשים. פתחו את עיניכם, האם לא ראיתם איזה נס עשה ה'? בפעם האחרונה כמעט היתה מלחמה (כאשר ארה"ב ובריטניה היו מוכנים כמעט לתקוף את עירק), אבל רק נס מנע את המלחמה, אולי אין זה נראה כנס לכולכם, ואם כן עליכם לחזור לגמרא שלכם ולתקן את ראייתכם. (מתוך ראיון עם י. ממנצ'סטר, בן 4)
ש. פגועי המח אומרים כבר שנים שהמשבר הסופי יבוא בקרוב, אני יודע שהרבה שנים גם יכולים להחשב כקרוב ביחס לכל הבריאה, אולם למעשה הרבה אנשים התעייפו משמיעת אותם המסרים החוזרים על עצמם בלי שמשהו יסודי קורה.
ת. אין זה החשבון שלך, אתה צריך להגיד את האמת, והאמת מאד בולטת וניכרת. עליך לעורר אנשים מאחר והם ישנים כל כך עמוק ששום דבר לא מצליח לעורר אותם אפילו לא האש הבוערת סביבותיהם. (ראיון עם מ. אוטיסט בן 8, ב' בטבת תשנ"ט)
ש. ישנם אנשים שנוצרה אצלם התקררות לכל המסרים שלכם, שלפי המסרים והתחזיות שלכם למאורעות גדולים שיקרו בעתיד הקרוב ממש, היינו מצפים למימוש כלשהו של המסרים, ושום דבר גדול לא קרה כל הזמן הזה. ת. אנשים אלו רק מחפשים חדשות מרתקות. אני שמחה שכל אותם דברים לא יצאו לפועל, ברוך ה' שה' נתמלא רחמים עלינו, אולם אלו היו המסרים שאנו קבלנו. מדוע? אינני יודעת. (מתוך ראיון של ב., שיתוק מוחין, עם הר' ק.)אם תגידו: "כבר שמענו את זה, מה עוד חדש? אנחנו עדיין חיים, לא קרה כלום, אנחנו כנראה בסדר, לא כל כך נורא! איננו צריכים לדאוג כל כך". אבל ביום אחד ושניה אחת תדעו את האמת. ואז, אם לא תהיו מוכנים, תסבלו! או בכלל תעלמו ח"ו. לכן עם ישראל, תתכוננו, תתכוננו כי היום האחרון של החיים, כמו שאתם מכירים: "היום הזה" – בעתיד הקרוב!
אם תשאלו מה זה נקרא בעתיד הקרוב? – זה נקרא כל רגע!
אם תאמרו: "כבר שמענו את זה כמה שנים ולא קרה כלום", אענה לכם שהסוף יבוא בשניה זה לפי רצון ה'. כדאי להיות מוכנים, חבל אם לא. העולם יעבור שינוי גדול מאד, צריכים להיות מוכנים! (פרק כג , ראיון 14)
אני רוצה להגיד מה שאתם יודעים, שמצב מאד מאד קשה, הסוף בקרוב, אבל שוב תשאלו מה זה קרוב. הרי אומרים ואומרים כבר בערך ארבע שנים ואיפה האסון שמבטיחים. טפשים, טפשים, אין מילה עדינה יותר לתאר אותם, כי מחכים לאסון ולא רק מחכים לו, אלא רואים אותו כאילו זה קרקס שצריך להגיע לעיר. גם לא מתכוננים, פשוט מחכים לראות את הדבר הגדול הזה, הדבר שישעשע אותם. טפשים. נח בנה מאה עשרים שנה את התיבה. הוא הזהיר והזהיר והזהיר ולא שמעו. רק בסוף שהמים באמת עלו גבוה, רק אז הבינו שימותו. ולמה? כי לא התכוננו, מאה ועשרים שנה לא התכוננו. אוי עם ישראל. מה לעשות אתך? הכלה האהובה, איפה את? למה את מחפשת לבלות בחוץ, למה? בעלך מחכה לך! ואיפה את? כן, אתם רוצים לדעת מה לעשות? (מסר מב. ילדה חולת שיתוק מוחין, י"א בסיון תשנ"ט)
|
|
|
|
|
|
