עד לפני כעשר שנים היה עולמם של פגועי המוח מחוץ לתחום ההשגה האנושית, הן מפאת מגבלות התקשורת המילולית שלהם, והן מחמת מגבלות השכלית. משום כך לא הייתה עד היום כל אפשרות להכנס לתוך עולמם הנעלם. לאחרונה נערך נסיון במכון דיל שבאוסטרליה ליצור תקשורת חלופית לתקשורת המקובלת באמצעות הדיבור. במשך כל השנים יצרו תקשורת כזאת עם אנשים נורמלים, אך חרשים, אילמים וכדו' – אנשים שהיו מוגבלים בדיבורם. לאחרונה, הפעילו שיטה זו גם בקרב פגועי מוח בהצלחה בלתי משוערת מראש, שהרי מוגבלים אלו לא למדו מעולם קרוא וכתוב, ואילו התקשורת החלופית נעזרת באותיות כדי להביע את רצונו של המוגבל.

באופן מעשי מתנהלת התקשורת החלופית באמצעות לוח של אותיות המונח לפני החולה המוגבל. כשהוא מבקש להתבטא ולהביע את רצונו, הוא מצביע על האותיות המתאימות, כשידו נתמכת על ידי המתקשר. למותר לציין, שהמתקשר איננו מכווין או דוחף את ידו של המתוקשר, אלא מסייע לו לדחוף את ידו לאות המבוקשת. (ההוכחות שאין המתקשר אלא מסייע בלבד ואינו משפיע כלל על התוכן מצויות בחלק העוסק במחקר על התקשורת, שם הובאו ראיות רבות על אמיתות התקשורת הנובעת מן החולה המתוקשר בלבד). הסיבה לצורך בתמיכתו של המתקשר נובעת מאי יכולתו של החולה לשלוט על תנועות ידיו עקב הפגיעה המוחית. תמיכתו של המתקשר מסייעת לו לשלוט על תנועות ידיו כפי רצונו. אמנם תמיכה זו אינה הכרחית, אלא בשלביה הראשונים של התקשורת, שכן ככל שהמתקשר מתרגל ונקשר יותר למתוקשר, פוחתת התלות במתקשר, עד שמספיקה נוכחותו בלבד, בלי סיוע נוסף.עובדה זאת ניתן לראות בסרטי ווידאו שהופקו באוניברסיטת סירקיוז.

צירוף האותיות שעליה הצביע המוגבל לפי הסדר בהתאמה, יוצר מילים ומשפטים בעלי רמה, בסגנון ובתוכן שאיננה מתאימה לילדים מפגרים, אלא לבני אדם מלומדים.

בעקבות התקשורת עם פגועי המוח נתבהרה האמת מה באמת עומד מאחרי הכלי השבור הניצב לפנינו. לא יצור מפגר כפי שנראה כלפי חוץ, אלא בני אדם בעלי ידע העולה על הנורמלים, בעלי ראיה למרחוק מבחינת זמן ומבחינת מקום.