"העיקר הנוגע לנו מכל זה, הוא זה: המציאות שכל האווירה שדורנו חי בתוכה, הוא חזון הכפירה בעיקרי האמונה, אנו חיים בתקופה ששולטת בה אנדרלמוסיה של הפקרות בכל השטחים, עיקר הנהגת הכלל נלקח בשבט רשע מאת מאורי האומה, על ידי העמדת שלטון רשע השולט על כל אמצעי המגע עם האומה, וזורעים כפירה והרס בכל מה שנמצא ביסוד הבניין שקדושת הציבור, פעם במישרים ופעם בעקיפין נכנסים גם בציבור שלנו הסרחון של דעותיהם הכוזבות והמפורסם אין צריך ראיה, מעיקרי עיקרי פגיעתם הרעה הוא: עקירת אמונת שכר ועונש ולהפוך כל מה שנעשה בעולם ל"מקרה", שהרי זרעו של אותו 'אשר קרך בדרך' הם, (כמפורסם בשם החפץ חיים זצ"ל) והצליחו במידה גדולה לעמעם מאד אמונה זו, ולהשריש בציבור כי העולם הוא ג'ונגל כזה אשר רק כל דאלים גבר בו, והכל הוא ממקרה דכל דאלים גבר. הגר"ח ז"ל מוולוז'ין אמר פעם על תופעת דיבוק בשעתו: 'יבוא זמן שישתוקקו לראות דבר כזה (כדי לחזק האמונה ולהביאה לידי מוחש ועל ידי זה תהיה מעשית ממש) ולא ימצאוהו, כי זהו רק מחסדי ההשגחה העליונה להוציא הציבור מבור שנחשים ועקרבים מצויים בו, לעוררו מתרדמת השיקוע בדמיונות כוזבות. אין אתנו יודע עד מה, אבל כבשי דרחמנא הוא סיבת גילוי זה של הנהגה גלויה של דין ודיין, וכן העונש הגלוי הכרוך בחטא ושאין להימלט הימנו, המציאות החושית הזו מזעזעת את האדם, אבל זעזוע זה הוא רק כמי שהעירוהו באופן פתאומי משינה עמוקה ומתוקה שלו, והעמידוהו פתאום מול האמת הנמצא וגלוי והוא היפוך חלומותיו המתוקות. אמנם גם מי שיזדעזע אין זה עדיין ישועתו, כי אם יניח להרגל לשלוט על ההתעוררות הזו אז יהיה מעמיא עמיא ואזיל (כלומר, הולך ודועך) ולא ישאר מזה כלום בידו, אבל עניין ההתעוררות יועיל רק אם החלטה שהוא מוכן להפוך הרגלו ולהתאים להילוך חדש בחיים להיות דבוק אל המציאות האמיתית לטוב לו בזה ובבא. וכשיניח התפעלות בעובדה גמורה יהיה לה קיום וכידוע בזה דברי הרמב"ן עה"פ עד שתחפוץ, ויתכן שכיון שנתגלגל זכות זה על ידי ילדים אלו, יהיה זה גופא ממהר הוצאתן מן הסבל הנפשי הנורא שלהם.